אני קוראת וכל כך שמחה שליב נימצאת במעון של נעמת - מכל הבחינות. קודם כל קשה להוציא אותה משם כל פעם זה מסע שיכנוע ללכת הביתה , הפיקוח בכל תחום, אוכל טרי, צוות גדול- אמנם הרבה ילדים אבל לא מורגש שום אנדרלמוסיה בשום level. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להתאפק , אולי הייתי ניכנסת פנימה ומסתכלת על מה הרעש מתוך דאגה לקטנים.
מעיין.
|
תוכן התגובה:
|