"עונתה" של האישה היא אחת החובות ההלכתיות של הבעל כלפי האישה דווקא. כפי שהאיש חייב לתת לאשתו את מזונה ואת כסותה, כך גם עונתה, כלומר יחסי אישות לאחר שנטהרה (ולא בלילה הראשון בלבד, אם היא חפצה בעוד). אבל אם היא מוחלת לו, אין הכרח דווקא באותו לילה. ואם הוא תלמיד חכמים ההמלצה של הרמב"ם בעיקר "מליל שבת לליל שבת"... נראה לי שאי-דחייה של הטבילה בכל מקרה יותר חשובה מאי-דחייה של קיום יחסי האישות. גם מבחינה הלכתית וגם מבחינת היום-יום (מגע גוף לא מיני).
|
תוכן התגובה:
|