אחרי שנחתחתי חבל על הזמן עם עמר, השתמשתי באפי נו עם ניצן. עד הסוף לא הגעתי למקסימום האפשרי, כאב ולא היה קל בכלל. אבל.. ואבל, גדול והכי חשוב. בלידה היה לאפי נו תפקיד חשוב ביותר. בשלב של הלחיצות , שאיפשהו יש לך את הבחירה ברגע מסויים אם ללכת עם הלא ידוע המפחיד הזה, ולעבור "דרך האש", כלומר ללחוץ בלי פחד, או מצד שני, להתכווץ. אז בדיוק אני זוכרת שהגיע לי האפי נו, ואמרתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה. פשוט נזכרתי שעם האפי נו הצלחתי להיות במקום הזה של הפתיחה, וזה עזר לי לסמוך על עצמי שאני יכולה. זו היתה הלחיצה השלישית זאת הפתוחה, בלי הפחד, עם האמונה בי ובגופי. זו הלחיצה שהוציאה את ניצן ברכות, ואותי הותירה שלמה. אז מה שאני רוצה לומר לך שתנסי לוותר על הסנטימטרים, הגוף שלך יודע לפתוח את עצמו לילדייך. הענין הוא לא משם אלה מהמקום שאת מסכימה להיות בו משוחררת ופתוחה. ואת זה, האפי נו יכול לתת ובגדול. כי כבר היית שם, כבר הגעת עם האפי נו לכזו פתיחה, ועל כן יש בך את המסוגלות. ולגבי הכאב שאת חשה עם האפי נו עכשיו, בלידה זה מתערבב עם כל כך הרבה דברים אחרים, כך שלדעתי הפתיחה האמיתית מגיעה מתוך הראש ומתוך האמונה ביכולת שלך ובגופך, והיא למרות הכאב , כלומר עומדת מולו ולא במקומו. לא יודעת אם הובנתי, אבל בכל מקרה..כל כך בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|