5/3/2004 13:52
|
במבי
|
מאת:
|
איבי, חשבתי עוד קצת
|
כותרת:
|
מאז שדיברנו אתמול. ואני נזכרת כשדיברנו יום-יומיים אחרי הלידה שלך, אמרת לי משהו בסגנון שהרגשת סוג של אכזבה שלא הגעת לבית חולים. ואני אז חשבתי שזה כל כך משונה, כי בעצם את מלכתחילה רצית לידת בית. ועכשיו, כשאני חושבת על זה, אני חושבת על המילה "קונספציות". כאילו אולצת להחליף יותר מדי קונספציות במהלך ההריון וגם בלידה. אז בהריון היה לך זמן להיערך לזה, לחשוב על זה, לעכל את זה ולהרגיש את זה. בלידה זה היה ב real time, כשהעובדות בשטח (זה שהמליצו לך לא ללדת בבית בגלל השילייה) היו מלחיצות. ואז התחושות האלה, שאת לא מכירה ולא היית ערוכה אליהן. וזה חופשי מפחיד. מאוד. ואני חושבת שאם המיילדת היתה איתך ברגעים האלה, הכל היה שונה. כי כשאני קוראת סיפורים של לידות בית או כאלה ללא אפידורלים למיניהם, הרבה פעמים התיאור דומה לשלך. אלא ששם הוא מחובר למשהו קמאי חיובי, חזק, עוצמתי ואצלך הוא מחובר לחוסר שליטה. שזה בעצם יכול להיות משהו נורא טבעי בלידה כזאת - כשהגוף מנהל את העניינים. כלומר, אם זה עניין של טרמינולוגיה: זה לא את ששולטת, זה הגוף שלך ששולט (וזה בעצם אותו הדבר, כך שלמעשה את כן בשליטה...).
איך אני הסתכלתי על זה אז? איבי ואורי רצו נורא לידת בית בגלל סיבות רפואיות נאלצו לוותר, והיו (כמעט) שלמים עם זה קיבלנו מייל מאורי שאיבי ילדה בבית על הרצפה בחדר השינה אמרתי לעצמי - וואו! בסופו של דבר הם זכו ללידת החלומות שלהם דיברנו. ואז דיברנו שוב. ושוב... והבנתי שזה אחרת בחוויה שלך
מעניין אותי לחשוב איך היתה נראית הלידה אם היית בקונספציה של לידת בית, אבל היית נקלעת למצב דומה שבו רוב הלידה מתנהלת לבד. נראה לי שזה היה שונה. נראה שהכאבים ו"חוסר השליטה" היו מתפרשים אצלך אחרת לגמרי. יכול להיות, או שנראה לך שזה היה נראה מאוד דומה? אוהבת לנצח, עפרוש (ושלחתי לכם תמונות של הבטן+עפרוש, כי רוב מה שיש שם זה בטן:-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|