פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
5/3/2004 13:52 במבי מאת:
איבי, חשבתי עוד קצת כותרת:
מאז שדיברנו אתמול. ואני נזכרת כשדיברנו יום-יומיים אחרי הלידה שלך, אמרת לי משהו בסגנון שהרגשת סוג של אכזבה שלא הגעת לבית חולים. ואני אז חשבתי שזה כל כך משונה, כי בעצם את מלכתחילה רצית לידת בית. ועכשיו, כשאני חושבת על זה, אני חושבת על המילה "קונספציות". כאילו אולצת להחליף יותר מדי קונספציות במהלך ההריון וגם בלידה. אז בהריון היה לך זמן להיערך לזה, לחשוב על זה, לעכל את זה ולהרגיש את זה. בלידה זה היה ב real time, כשהעובדות בשטח (זה שהמליצו לך לא ללדת בבית בגלל השילייה) היו מלחיצות. ואז התחושות האלה, שאת לא מכירה ולא היית ערוכה אליהן. וזה חופשי מפחיד. מאוד. ואני חושבת שאם המיילדת היתה איתך ברגעים האלה, הכל היה שונה. כי כשאני קוראת סיפורים של לידות בית או כאלה ללא אפידורלים למיניהם, הרבה פעמים התיאור דומה לשלך. אלא ששם הוא מחובר למשהו קמאי חיובי, חזק, עוצמתי ואצלך הוא מחובר לחוסר שליטה. שזה בעצם יכול להיות משהו נורא טבעי בלידה כזאת - כשהגוף מנהל את העניינים. כלומר, אם זה עניין של טרמינולוגיה: זה לא את ששולטת, זה הגוף שלך ששולט (וזה בעצם אותו הדבר, כך שלמעשה את כן בשליטה...).

איך אני הסתכלתי על זה אז?
איבי ואורי רצו נורא לידת בית
בגלל סיבות רפואיות נאלצו לוותר, והיו (כמעט) שלמים עם זה
קיבלנו מייל מאורי שאיבי ילדה בבית על הרצפה בחדר השינה
אמרתי לעצמי - וואו! בסופו של דבר הם זכו ללידת החלומות שלהם
דיברנו. ואז דיברנו שוב. ושוב... והבנתי שזה אחרת בחוויה שלך

מעניין אותי לחשוב איך היתה נראית הלידה אם היית בקונספציה של לידת בית, אבל היית נקלעת למצב דומה שבו רוב הלידה מתנהלת לבד. נראה לי שזה היה שונה. נראה שהכאבים ו"חוסר השליטה" היו מתפרשים אצלך אחרת לגמרי. יכול להיות, או שנראה לך שזה היה נראה מאוד דומה?
אוהבת לנצח, עפרוש
(ושלחתי לכם תמונות של הבטן+עפרוש, כי רוב מה שיש שם זה בטן:-)


תוכן התגובה:


תגובות נוספות
5/3/2004  02:47 is it possible that you are shocked of yourself? - שרה
5/3/2004  07:30 איבי יקרה... (ל"ת) - אפרתי
5/3/2004  07:58 איבי יקרה - אפרתי
5/3/2004  08:38 עצוב לי לשמוע רגשותיך - jo
5/3/2004  09:12 בהיעדר פסיכולוג בשפה זורמת וקולחת, היי את הפסיכולוגית של עצמך - אמא11
5/3/2004  09:29 אוי, מרגישה שקטונתי מלהגיב. שולחת חיבוק. אורנה ואפרתי כרגיל הבאתן אותי לדמעות. נשיקות לשתיכן ! (ל"ת) - זהר
5/3/2004  16:45 איבי יקרה, - דר' ליאת הולר הררי
5/3/2004  16:57 ילדתי לפני שבוע בדיוק - וחיה עם אותן תחושות שאת מתארת - לימון
5/3/2004  17:03 לימון- - דר' ליאת הולר הררי
5/3/2004  17:51 ללימון ולאיבי - יונית
5/3/2004  18:17 תודה לכולכן - אכתוב מאוחר יותר עוד, בטח בלילה יהיה לי זמן. (ל"ת) - איבי
5/3/2004  19:05 נשפכו לי מילים ואז חזרתי לכותרת ואני ממליצה בחום לכל אשה שהיא לקרוא ולצמוח עם הספר "גופה של אשה, תבונתה של אשה" נדמה לי שאפשר לעבור איתו תהליך של שיחרור וריפוי אם מוכנים וללא קשר שווה לנשום עמוק וגם לבכות הרבה עד שמיכסת הכאב שצברנו בחיינו (ולא רק בלידה) תתפוגג לה ותשאיר מקום לצמיחה - נירית שפירא
5/3/2004  19:41 לאיבי - מיכל של איל
5/3/2004  19:46 עניין של פרשנות - annat
5/3/2004  19:53 לימון - מיכל של איל
5/3/2004  19:57 לא מבינה למה לידה היא חוויה מעצימה - דסי אשר
5/3/2004  20:32 איבי יקרה , אם את רוצה לקרוא משהו אחר - - יר
5/3/2004  20:59 איבי, לימון, אני נפעמת מכן - נועה
5/3/2004  23:19 כהנפש תקועה בתעלת הלידה - נועה ברקת
5/3/2004  23:43 ??? ?? ??? - ????
5/3/2004  23:47 כל ההודעה הקודמת שכתבתי נראית אצלי כמו סימני שאלה אז העתקתי אותה שוב - סליחה על סימני השאלה או על הכפילות - איבי
5/3/2004  23:51 לנועה ברקת ולאמא 11 - איבי
6/3/2004  06:35 איבי יקרה, - נורית של ניצן
6/3/2004  06:51 לאיבי - הבהרה קצרה - נורית של ניצן
6/3/2004  08:29 איבי יקירתי.... (מזל טוב לימון!!!) - ורד שלשחר
7/3/2004  00:44 תודה ורד ונורית - איבי
7/3/2004  01:41 לאיבי, עוד מחשבה, אם את רוצה לחלוק - נועה
7/3/2004  12:47 נורית, תודה.... - אסנת ש.
7/3/2004  12:51 נורית, תיראי פה - אסנת ש.
7/3/2004  14:06 אסנת, אני כאן... - נורית של ניצן
7/3/2004  18:56 הי נורית, מצרפת לך את הקישור - אסנת ש.
9/3/2004  08:32 לאיבי ולאסנת - - נורית של ניצן


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש