 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 5/3/2004 17:51 | יונית | מאת: |
| ללימון ולאיבי | כותרת: | |
|
לי דווקא היתה לידה קלה יחסית. בבי"ח, עם אפידורל. אבל עם חתך ותפרים. בכל זאת, ברמות הרבה יותר נמוכות, ומזוית אחרת, אני מאוד מרגישה את כאבכן. משהו שהוא בעייני כאב על אשליה שנופצה. אצלי, זה יותר קשור לפנטזיות שהיו לי על אימהות ועל הילד שלי. לקח לי 4.5 חודשים עד שהגעתי לנקודה שהרגשתי שאני מתחילה להתאושש, ולחזור ולשלוט בחיים שלי. מאז שנולד, חשתי סהרורית, כמי שעומדת מול ערימת בלאגן ענקית וכל הזמן מנסה לסדר ונכשלת שוב שוב. לזמן לא היתה משמעות, כל הרגעים היו דבוקים אלו לאלו, ובכולם הרגשתי כלואה, חשתי שאני לא עומדת במשימה הזו בהצלחה, שאני לא אוהבת את הילד שלי, שאני לא מחוברת אליו ולמה שקורה לי, חשתי בודדה מאוד, ולא ידעתי אפילו איך לצאת משם, ולא ידעתי מה או מי יעזור לי. היו לי ולבעלי ריבים קולניים, אבל בסופם, אני מצדיעה לו על איך שעמד לצידי, והחזיק אותי פיזית ונפשית ברגעים שבהם התפרקתי לאלפי חתיכות. אבל דווקא אחרי הפירוק הכי נורא, ואחרי שצרחתי את נשמתי בקולי קולות, מול בעלי, שנשאר שם לחבק ולעמוד, התחלתי להתאושש, ומהר מאוד. היום, אחרי 7 חודשים מאז שנולד, אני חשה שוב שליטה על חיי, ואפילו חזרתי לעבוד. רק אחרי 4.5 חודשים, חזרתי ללידה שלי. לידה קלה כפי שכתבתי, אבל הייתי לגמרי מנותקת ממנה חודשים ארוכים. כי לא יכולתי לחשוב על הרגע הזה, שבו נולד הילד שלי, כרגע מאושר. היום אני במקום אחר לגמרי. מרגישה בטוחה יותר באימהות שלי, אוהבת את בני, ומאושרת שילדתי אותו. יכולה גם להתחיל להפוך את כל מה שקרה לחלק ממני, ומשהו שלמדתי ממנו משהו חדש על עצמי. זה לוקח זמן! כל אחת והזמן שלוקח לה. 7 ימים זה באמת מעט מאוד, וגם 3 חודשים, בשביל להתחיל לעבד את החוויה, ולא רק להיות מוצפים ממנה. אז, א), הזמן באמת עושה את שלו, וב), צריך למצוא דמות שתהייה שם בשבילכן כדי להכיל אתכן, ולעזור בתהליך השיקום. מחבקת אתכן, ומקווה שעזרתי. |
תוכן התגובה: | |
תגובות נוספות
| 5/3/2004 02:47 | is it possible that you are shocked of yourself? - שרה |  |
| 5/3/2004 07:30 | איבי יקרה... (ל"ת) - אפרתי | |
| 5/3/2004 07:58 | איבי יקרה - אפרתי | |
| 5/3/2004 08:38 | עצוב לי לשמוע רגשותיך - jo | |
| 5/3/2004 09:12 | בהיעדר פסיכולוג בשפה זורמת וקולחת, היי את הפסיכולוגית של עצמך - אמא11 | |
| 5/3/2004 09:29 | אוי, מרגישה שקטונתי מלהגיב. שולחת חיבוק. אורנה ואפרתי כרגיל הבאתן אותי לדמעות. נשיקות לשתיכן ! (ל"ת) - זהר | |
| 5/3/2004 13:52 | איבי, חשבתי עוד קצת - במבי | |
| 5/3/2004 16:45 | איבי יקרה, - דר' ליאת הולר הררי | |
| 5/3/2004 16:57 | ילדתי לפני שבוע בדיוק - וחיה עם אותן תחושות שאת מתארת - לימון | |
| 5/3/2004 17:03 | לימון- - דר' ליאת הולר הררי | |
| 5/3/2004 18:17 | תודה לכולכן - אכתוב מאוחר יותר עוד, בטח בלילה יהיה לי זמן. (ל"ת) - איבי | |
| 5/3/2004 19:41 | לאיבי - מיכל של איל | |
| 5/3/2004 19:46 | עניין של פרשנות - annat | |
| 5/3/2004 19:53 | לימון - מיכל של איל | |
| 5/3/2004 19:57 | לא מבינה למה לידה היא חוויה מעצימה - דסי אשר | |
| 5/3/2004 20:32 | איבי יקרה , אם את רוצה לקרוא משהו אחר - - יר | |
| 5/3/2004 20:59 | איבי, לימון, אני נפעמת מכן - נועה | |
| 5/3/2004 23:19 | כהנפש תקועה בתעלת הלידה - נועה ברקת | |
| 5/3/2004 23:43 | ??? ?? ??? - ???? | |
| 5/3/2004 23:47 | כל ההודעה הקודמת שכתבתי נראית אצלי כמו סימני שאלה אז העתקתי אותה שוב - סליחה על סימני השאלה או על הכפילות - איבי | |
| 5/3/2004 23:51 | לנועה ברקת ולאמא 11 - איבי | |
| 6/3/2004 06:35 | איבי יקרה, - נורית של ניצן | |
| 6/3/2004 06:51 | לאיבי - הבהרה קצרה - נורית של ניצן | |
| 6/3/2004 08:29 | איבי יקירתי.... (מזל טוב לימון!!!) - ורד שלשחר | |
| 7/3/2004 00:44 | תודה ורד ונורית - איבי | |
| 7/3/2004 01:41 | לאיבי, עוד מחשבה, אם את רוצה לחלוק - נועה | |
| 7/3/2004 12:47 | נורית, תודה.... - אסנת ש. | |
| 7/3/2004 12:51 | נורית, תיראי פה - אסנת ש. | |
| 7/3/2004 14:06 | אסנת, אני כאן... - נורית של ניצן | |
| 7/3/2004 18:56 | הי נורית, מצרפת לך את הקישור - אסנת ש. | |
| 9/3/2004 08:32 | לאיבי ולאסנת - - נורית של ניצן | |