 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 6/3/2004 08:29 | ורד שלשחר | מאת: |
| איבי יקירתי.... (מזל טוב לימון!!!) | כותרת: | |
|
יכול להיות שאצלך הנפש פשוט לא הדביקה את קצב העינינים... כבר הייתם בבית חולים כבר ראית בדימיון שלך איזה תסריט של "פה אני אלד... ואולי אפידורל לכאבי התופת הללו ...." והגעת הביתה ושם זה קרה כמו שכנראה זה אמור היה לקרות כמו שתכננת מלכתחילה... והנפש? היא כנראה נשארה כמו שנועה אמרה תקועה אי שם מעל האוקינוס , לא מספיקה לעכל שזה קורה פה ! ועכשיו!! שתי נקודות מאד חשובות שהפתיעו אותך הן פה ועכשיו. פה - כי לא תכננת (בסוף) להיות "פה" אלא שם... ועכשיו... הכל קרה כ"כ מהר... שאולי אפילו הפחדים התפרצו בפרק זמן כ"כ קצר שקשה לעכל.... ואני מאמינה שבלידת בית לא מתוכננת יש פחדים (גם במתוכננת יש אז על אחת כמה וכמה)פחדים של מה יהיה אם... רק שלא יסתבך.... ואצלך הם יצאו בדקה ה90 בלי הרבה הכנה מוקדמת (אני חושבת) ובלי יכולת לעכל אותם... וזה כ"כ טבעי שתעכלי אותם עכשיו!!! ואל תשכחי שאחרי כל אופוריה כמו זו שהיתה לך בהתחלה מגיעה לה נפילת מתח ואת הגעת לנפילה הזו.... אבל אל תשכחי שלאופוריה היתה סיבה... באמת ובתמים שהיתה לך לידה מדהימה וזה סיפור שקראתי כמה וכמה פעמים והוקסמתי כל פעם מחדש, נותרתי עם פה פעור במוטיב ההפתעה אז אני מתארת לעצמי איך את הרגשת .... אני חושבת שזה מצויין שזה הגיע למצב שאת צריכה להתמודד עם זה, אפילו הדיכדוך הקל (כל עוד תשלטי עליו והוא לא יתגבר) הוא חלק מתהליך ההכרה של מה שעובר עליך, והכתיבה כאן היא שחרור מסויים לא? תדברי על זה בקול רם , תכתבי את זה ותשחררי את זה... כמו שכתבתי קודם אני חושבת שילדת בסוף ב-ד-י-ו-ק כמו שהיית אמורה ללדת אלוהים כיוון אותך למקום שממנו את צריכה להמשיך הלאה... ואת בתחילתו של התהליך... כל מה שנותר לי הוא לקוות שתגיעי לסופו עם חיוך. ולימון יקרה - אני ילדתי לידת בזק טבעית בבית חולים, גם אותי שמעו בצרחות (משחררות יש לציין) עד ירושליים, הצרחות הן שהוציאו את שחר לאויר, כ"כ טבעי לצרוח יקירתי וכ"כ משחרר. המון טוב לשתיכן... ורד (איבי ... פחות או יותר תמצית המייל שהלך לאיבוד ) |
תוכן התגובה: | |
תגובות נוספות
| 5/3/2004 02:47 | is it possible that you are shocked of yourself? - שרה |  |
| 5/3/2004 07:30 | איבי יקרה... (ל"ת) - אפרתי | |
| 5/3/2004 07:58 | איבי יקרה - אפרתי | |
| 5/3/2004 08:38 | עצוב לי לשמוע רגשותיך - jo | |
| 5/3/2004 09:12 | בהיעדר פסיכולוג בשפה זורמת וקולחת, היי את הפסיכולוגית של עצמך - אמא11 | |
| 5/3/2004 09:29 | אוי, מרגישה שקטונתי מלהגיב. שולחת חיבוק. אורנה ואפרתי כרגיל הבאתן אותי לדמעות. נשיקות לשתיכן ! (ל"ת) - זהר | |
| 5/3/2004 13:52 | איבי, חשבתי עוד קצת - במבי | |
| 5/3/2004 16:45 | איבי יקרה, - דר' ליאת הולר הררי | |
| 5/3/2004 16:57 | ילדתי לפני שבוע בדיוק - וחיה עם אותן תחושות שאת מתארת - לימון | |
| 5/3/2004 17:03 | לימון- - דר' ליאת הולר הררי | |
| 5/3/2004 17:51 | ללימון ולאיבי - יונית | |
| 5/3/2004 18:17 | תודה לכולכן - אכתוב מאוחר יותר עוד, בטח בלילה יהיה לי זמן. (ל"ת) - איבי | |
| 5/3/2004 19:41 | לאיבי - מיכל של איל | |
| 5/3/2004 19:46 | עניין של פרשנות - annat | |
| 5/3/2004 19:53 | לימון - מיכל של איל | |
| 5/3/2004 19:57 | לא מבינה למה לידה היא חוויה מעצימה - דסי אשר | |
| 5/3/2004 20:32 | איבי יקרה , אם את רוצה לקרוא משהו אחר - - יר | |
| 5/3/2004 20:59 | איבי, לימון, אני נפעמת מכן - נועה | |
| 5/3/2004 23:19 | כהנפש תקועה בתעלת הלידה - נועה ברקת | |
| 5/3/2004 23:43 | ??? ?? ??? - ???? | |
| 5/3/2004 23:47 | כל ההודעה הקודמת שכתבתי נראית אצלי כמו סימני שאלה אז העתקתי אותה שוב - סליחה על סימני השאלה או על הכפילות - איבי | |
| 5/3/2004 23:51 | לנועה ברקת ולאמא 11 - איבי | |
| 6/3/2004 06:35 | איבי יקרה, - נורית של ניצן | |
| 6/3/2004 06:51 | לאיבי - הבהרה קצרה - נורית של ניצן | |
| 7/3/2004 00:44 | תודה ורד ונורית - איבי | |
| 7/3/2004 01:41 | לאיבי, עוד מחשבה, אם את רוצה לחלוק - נועה | |
| 7/3/2004 12:47 | נורית, תודה.... - אסנת ש. | |
| 7/3/2004 12:51 | נורית, תיראי פה - אסנת ש. | |
| 7/3/2004 14:06 | אסנת, אני כאן... - נורית של ניצן | |
| 7/3/2004 18:56 | הי נורית, מצרפת לך את הקישור - אסנת ש. | |
| 9/3/2004 08:32 | לאיבי ולאסנת - - נורית של ניצן | |