אני מאמינה (וכך מתנהל הבית שלנו), שאין טעם "להרים" ו"לחסום" את כל הבית אלא רק את החפצים המסוכנים. כבר מגיל קטן היה לי חשוב לשים גבולות, ולהפריד בין דברים שאסורים בתכלית האיסור ולא יישתנו כמו: לגעת בשקעים, להתכופף מעבר למעקה וכו'- כאשר התגובה שלי היתה "אסור - זה מסוכן !", ודברים ש"אני לא מרשה", וברור שיישתנו עם ההתפתחות - כמו לפתוח את מגרת הסכו"ם, לשחק בכפתורים של המערכת והטלויזיה, לפתוח לבד את הברז וכו. בכל מקרה תמיד חשוב לי לתת הסבר, קצר וממצא, אבל הסבר. למשל "לא לגעת במערכת, זה לא משחק", בתקיפות תוך כדי הרחקתה - וכמובן להיות עקביים, אם היא מנסה אחרי 20 דקות שוב, לא לוותר כי אין כוח, זה פשוט מבלבל אותה. אצלינו זה עבד.
כל הורה מחליט היכן עוברים הגבולות שלו, אני חושבת שעם כל הרצון לתת לילד את החופש להתנסות בהרבה גרויים, כל אחד צריך להחליט מה הוא מוכן לשלם - אם להורה אחד נראה חשוב שהילד יחקור וילמד כל דבר, ולא אכפת לו להתרוצץ עם סנדביץ תקוע בוידאו במקום של הקלטת - אז זה המחיר שהוא משלם. אני מעדיפה להיות "רעה" ולמנוע מילדי את הניסוי הזה, ולנצל את הזמן הכסף שיחסכו לי לדברים אחרים, שיתרמו להם.
|
תוכן התגובה:
|
