|
25/4/2004 00:28
|
מיכל שעיו
|
מאת:
|
|
איילת-דוקם אני משתתפת בצער המפחה-זה נורא לחשוב על זה.ולגבי הילדים
|
כותרת:
|
לצערי שארד היה בערך באותו גיל ילדה מהגן שלו נפטרה-ואחרי התיעצות עם אנשי מקצוע-הוחלט לספר את זה כמו שזה-בצורה יבשה.עבורנו המבוגרים זה טראומה-ואיך שנעביר את זה לילדים כך הם יקבלו את זה.וכך גם יתפש מושג המוות בעינהם.
אז פשוט בריכוז הגננת סיפרה על הילדה שלא חזרה לגן כי היא מתה.וילד אחד אמר שגם סבא שלו מת ואחרת אמרה שהכלב שלה מת והעניין בהדרגה נשכך-זה ילדים וזה לא בהכרח כזה טראומטי עבורם.אני הקפדתי לא להשתמש במושגיי אדמה ושמיים.כלומר בלי סיפוריי -הילדה בשמיים או לחילופין באדמה מחשש שבהמשך לא יהיו בעיות-כמו ששמעתי על ילדה שפחדה מרעמים כי אולי השמיים יפתחו ויפול עליה המת שאמרו לה שהוא עכשיו בשמיים או ילדה שלא רצתה ללכת על האדמה בשביל לא לדרוך על מת שאמרו לה שהוא עכשיו באדמה.
מקווה שלא יצא מסורבל מידיי-אני כבר בדך לעצום עיניים להיום.
והאמת שאין לי יותר מידיי מילים שיכולות להביעה את הצער וכול מה שיש..
רק טוב לכולם-מיכל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
