סד"כ אני שותפה פסיבית ורק קוראת את ההודעות, מחכימה, מהנהנת וצוחקת הפעם הייתי חייבת לכתוב כי אני בדיוק במצב הזה - בחיים לא חשבתי שאני ארצה להרים יד על הילד שלי - אני כ"כ קרובה לזה הרבה פעמים שזה מתיש לחשוב למה, איך ואיך אני משתנה ויותר מבינה, מסתגלת או מה שזה לא יהיה אבל בסופו של דבר זה סבל אחד גדול - התקפות זעם על לא כלום, כל דבר לא, מאבקים ובכי על הכל בקיצור מזדהה... וקוראת המון מאמרים בנושא..אומרים שזה עובר...אז נקווה בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|