קראתי כבר 3 פעמים, ואני רוצה שלפחות תדעי שהמכתב שלך ממלא את ראשי, וייקח לי לפחות כמה שעות לשוב ולהשתמש במילים, כמו שאני רגילה.
עד שאני מתאפסת בעניין (מתי שנוח לך, אם בכלל), אשמח, אם תוכלי, לספר קצת על האיש, שכרגע חבוי בצל.
אני לא יודעת איך, אבל כל הנשים, שהן חברות של נשים, או אחיות של נשים, או אמהות של נשים, חייבות לקרוא את מה שכתבת. אי אפשר להגזים בחשיבות של מה שעשית, למען נשים. הן היולדות והן המלוות. אני חושבת שחלק מתחושת ה'לא נעים לי' לבקש ליווי מחברה/אחות/דולה, אולי מקורה בחשש מעוצמתה של האינטימיות שנמצאת שם בעולם של הלידה. אני זוכרת שכשיצאתי מחדר הלידה, חשבתי שאני מאוהבת לחלוטין באילנה (שמש, שיילדה אותי). לא ידעתי לאן להוליך את זה. חלק אולי אפשר להסביר בעזרת נוסחאות הורמונליות של הפרשת אוקסיטוצין, אז מה. מדובר ברגשות מאד עמוקים. מסקרן אותי נורא איך בפועל שיחררתן את השדים: האם בקריאה בשמם,ואפילו חזרה על שמותיהם עד שהם נשרפו באש הנאליזציה - איך? ומה בדיוק עשיתן עם הכדור העגול? עד היום הכרתי את השימושים שלו בישיבה עליו, תוך תמיכה, ותנועה קטנה של האגן עליו כאילו בציור ספירלות או מעגלים, כדי לתת 'קונטרה' לרצפת האגן, כשהיא מרגישה שהיא תכף מתפרקת מרוב לחץ מלמעלה.
אמרתי שאין לי מילים, ובינתיים יצאו כל מיני שאלות טכניות, כי עדיין אין לי את המילים להכיל את הפצצה הזו שהעזת להעלות (אל עולם המציאות). להתראות בינתיים ותודה שמהדהדת מהרבה יותר עולמות מאלו שנתפסים אצלי כרגע, על הבוקר, במילים
|
תוכן התגובה:
|
