גלית יקרה, כהרגלך את משאירה אותי בלי מילים, אך הימים נוקפים, ולכן אני מעדיפה לכתוב כבר עכשיו, למרות שיש לי תחושה שפקעת התובנות שהעלית, תפרח רק בד-בבד עם פריחת הרקפות.
סיפור הלידה שלך אחר מכל אלו שקראתי עד היום. את העובדות הכרונולוגיות שהרכיבו את הדרמה השארת בצל. הטלת אל מרכז הזרקורים את האתגר העצום, התפיסתי, הקושר בין הנעשה במחוזות הנפש ובין הנעשה בגוף בעת הלידה, וקובע את מהלכה, אורכה ואופיה.
תיארת מסכת-תצרף של בניית הגביע הקדוש שלך, במשך תקופת חיים. במיוחד שנה אחרונה זו, בה הקפדת על תזונה ואורח חיים מחוייב לאמונתך בטוב. אני מסירה בפניך את הכובע. איני יכולה שלא להשוות לרעתי.
אפשר להיאנח בעייפות ולפטור את הדברים שהבאת מתוך ייאוש שממילא הבנתנו בקשר שבין הגוף והנפש, ומתוך כך מידת השליטה שלנו בתוצאות גופניות רצויות הנה אפסית,ומתוך הערכת גודלו של האתגר עדיף להרים ידיים מראש. הלא ממילא, בתקופת חיים אחת, ועוד בעידן כזה שלנו - איך נוכל לקרוא תיגר על הכאב, ואפילו ארחיק ואומר על סיום החיים, שהלא אם אפשר בקטן - שאלה של זמן היא עד שאפשר בגדול ובעצם בלי גבול.
אתגר אדיר הבאת איתך, בהזכירך את אותם פירורי זהב קלושים, תפיסות חמקמקות נוחות להתעלמות, וכל אותם רכיבי תפיסת מציאות עדינים, שלא יעמדו בשום בית-משפט עלי אדמות בעידן שלתוכו הטילה אותנו ההיסטוריה, ובכל זאת - נראה שבלעדיהם כל העיר הזאת ריקה.
גלית, לא שמישהו מינה אותי על מפקד האוכלוסין, להבחין בין המנהיגים ה'לאומיים', המדופדפים בכותרות, ובין אלו שאינם מוכרים ובכל זאת נדמה לי שהשפעתם מתוך עבודתם האישית גדולה ביותר, ומחוללת תמורות הרבה מעבר למה שניתן לתפוס. בלידתך ובעבודתך שקדמה לה בתוך כור ההיתוך הפנימי של נפשך גילמת לנו תמורה תפיסתית-אלכימית שמשמעותה עבור האנושות עשויה להיות לא פחות מאדירה, משליכה על העולם כולו, באשר לאופיה של הלידה לתוך העולם.
תבורכי מנשים.
ועוד משהו פיצפון. אני זוכרת שכשיצאתי למטבח לאחר הלידה של סיוון שאלתי את אילנה האם זה באמת כל-כך פשוט. לא האמנתי שלידה יכולה להיות פשוטה. הזכרת את הפשטות. שבלידה, שבתפיסתה של אילנה. נדמה לי שאחד האוצרות שאילנה מביאה איתה הוא זוג העיניים שלה שלא יסולאו, מהבודדות במקומותינו, שמאמינות שלידה יכולה להיות דבר פשוט.
|
תוכן התגובה:
|
