פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

23/5/2004 12:43 א.ג. מאת: אמא דואגת ו - פחד מוות !!!! כותרת: עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. עבר כבר חודש מאז הלידה שסופרה כאן ע"י המילדת, ועדיין לא הצלחתי להירגע מהסיפור שלה, והתגובות שלכן. ולכן החלטתי לספר את הסיפור האמיתי, ממקור ראשון של אמא אוהבת ודואגת, לבן, וליולדת- אשתו. כן, גבירותי הנכבדות: הגר, יונת, יעל ש., במבי,נעמה, דסי אשר,וכל היתר. בסיפור של אילנה היו חסרים כמה פרטים, נתונים, ועובדות,ובעיקר- רגשות-של אהבה,דאגה, חרדה,ופחד. ובכן, הצירים החלו ביום רביעי בלילה, ולנו ההורים נודע רק למחרת בערב שהחלו צירים והם באים כל 7-10 דקות. הזוג גר במרחק של שעה מהמילדת, ולכן יעצתי להם לנסוע אליה ולחכות אצלה עד שהקצב יגבר. ביום ששי בערב,לא ידענו שהיתה כבר ירידת מים, אלא רק שהצירים נמשכים באותו הקצב. בשבת בבקר הם כבר היו ב"צימר" ב"קליניקה" של המילדת. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים, ואחרי יומיים של ירידת מים, אנחנו ההורים מפחדים פחד מוות שיקרה משהו ליולדת ו/או לעובר. ולמה? 1.האבא של היולדת הינו רופא, כן, והוא גאה בכך, והוא התיעץ עם חבריו הרופאים, שהציעו בשלב זה, אחרי 72 שעות של צירים, ו-24 שעות של ירידת מים, לקחת את בתו לבית חולים, מחשש לחיי הבת ו/או התינוק. 2.קרוב משפחה אחר של היולדת, הוא גם רופא שמטפל בכל המקרים של פשלות, ורשלנות שאירעו כתוצאה מהמתנה ממושכת ללידה, והיה מודאג מאד מהמצב. 3.אמא של היולדת היא בת יחידה כי לאמא שלה נקרעה הרחם אחרי 3 ימים ו-3 לילות של צירים. 4.אני ובעלי פחדנו מאד שיקרה אסון לכלתנו ו/או לתינוק, במצב הזה. אתן התיחסתן לסיפור הלידה כאל "סרט מתח",אנחנו גבירותי חווינו את המתח בזמן אמת,ופחדנו פחד מוות. למילדת לא היה נוח עם הטלפון של האבא המודאג? המילדת כעסה על ההורים המודאגים? למה, כי אין לנו זכות לדאוג? כי זוהי חובתה להרגיע? היא רק "שכחה" לספר לכן שכשהיולדת רצתה ללכת לבית חולים כי היתה עייפה ומותשת, ורצתה לקבל תרופת זרוז, לקצר את הצירים והכאבים,המילדת הפחידה אותה שיעשו לה ניתוח קיסרי, היות ובשלב זה נגמרו לה כל האופציות. במוצ"ש, אחרי 3 ימים ו- 3 לילות של צירים המילדת כועסת על האבא שמבקש לדעת מה קורה עם בתו? היא מערבת את הזוג בתסכול שלה, מכעיסה אותם, ובני מתקשר ומודיע לנו שהם הולכים לישון, מכבים את הפלאפון, לא עונים לטלפון, כי אנו מפריעים לתהליך הלידה. כל זה במוצ"ש בשעה 2300. אני ובעלי יצאנו מדעתנו, עדכנו את ההורים שלה, וסיכמנו שנבוא אליהם לשבת ביחד לטכס עצה.בשלב הזה היה ברור לנו שיש בעיה,ומסתירים מאתנו מידע, כי אף אחד, אבל אף אחד, לא הולך לישון באמצע לידה, ושוב, פחדנו פחד מוות שמשהו קרה. אגב, אנחנו במשך כל השבת לא צלצלנו ורק השארנו הודעת s.m.s ובקשנו לעדכן אותנו. כשהיינו בדרך להורים שלה בני מתקשר ב-2330 ומודיע לנו שהלידה נמשכת והצירים מתגברים. כמובן שנרגענו וכשהגענו להורים שלה ישבנו וחשבנו, והחלטנו לנסוע למילדת הביתה לחכות ללידה ולתינוק שיגיע. בשעה 0100 אחת בלילה הגענו לאילנה הביתה, ובדיוק ראינו אותה עוברת מהצימר חדר הלידה ,אליה הביתה.(אני הכרתי את המקום כי הייתי שם עם הילדים) מיד נגשנו אליה, אני ואמה של היולדת, ושאלנו מה קורה. זוכרות שהיא הלכה באמצע הלידה הביתה להוציא את הלחם מהתנור?... היא אמרה לנו " תלכו הביתה לישון ובעוד 3,4, שעות נודיע לכם בודאי על הלידה." האמא של היולדת בקשה שאילנה תבוא לרכב להסביר לאב המודאג מה קורה, והיא אמרה " אני לא עשיתי "דיל" עם ההורים, אני עשיתי "דיל" עם הילדים", ואז האמא מסבירה שהיא דואגת לבת שלה ושנגמרו כל האופציות וצריך להעביר אותה לבית חולים, אז אילנה אומרת" אני הייתי שולחת אותה לבית חולים כי את הכסף אקבל בכל מקרה." (אנחנו היינו במצב של חרדה, אנחנו דאגנו לחיי היולדת והתינוק, והיא בעניני עסקים.) היא בשום אופן לא ניסתה להרגיע אותנו,ולא אמרה שהלידה קרובה, ולא אמרה שבו וחכו עוד כשעה כי הלידה כבר התחילה, אלא נפנפה אותנו משם. ישבנו ברכב וחשבנו, ארבעתנו מה לעשות. הדבר היחיד שאמרתי לכולם שאני רגועה כי ראיתי שאילנה רגועה, ולכן כדאי שניסע הביתה היה קשה לנסוע משם בלב כבד, ובחששות, והיה קשה להרגיע את כולם. בשעה 0115 אחת ורבע, שלחנו להם s.m.s ובקשנו להודיע לנו בכל שעה של הלילה כשתהיה לידה, וכך יצאנו לדרך חזרה. לאחר 20 דקות בדיוק צלצל בני והודיע לנו שנולד הנכד בשעה 0116 אחת ושש עשרה דקות!!! אילו היא רק היתה מרגיעה אותנו ומסבירה שהלידה קרובה, או כבר התחילה, אבל היא העדיפה להתיחס אלינו כאל מטרידים. אני גם בקשתי ממנה לא לספר לזוג שהיינו שם,כדי לא להרגיז אותם, אבל היא העדיפה לספר, ולסכסך. עוד דבר שהיא " שכחה" לספר שבבית חולים חותכים את היולדת מחשש לקרעים, שאם הם מגיעים לרקטום זה מסוכן, ואכן אצלה נוצר קרע שהיא תפרה אותו בניגוד לחוק, כי אינה מוסמכת. למחרת פגשנו את התינוק,וההורים הצעירים שהיו מותשים, אחרי 3 ימים ו -3 לילות של צירי לידה וללא שינה, והיא שלחה אותם בצהריים לבית חולים קפלן לרשום את הלידה, ולבדיקת רופא.(ולא רק לקבל מענק לידה).למה קפלן? כי בשני בתי חולים אחרים, אחד סמוך אליה, ואחד סמוך אלינו יש לנו הכרות עם הרופא שיכול לקצר זמן המתנה, ולחסוך לתינוק בן יומו 5 שעות בתור,אבל אולי ישאל שאלות מיותרות?.? היא גם לא נתנה להם את כל המידע החיוני והם היו צריכים לחזור אחרי שבועיים שוב עם התינוק בחום אימים, כדי לקבל תעודת לידה, ולרשום אותו במשרד הפנים, שוב שעה נסיעה לכל כיוון והמתנה בבית חולים בתור. ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? אבל כנראה שלא, כי המנטליות האמריקאית שלה משפיעה על הניכור,היחס וההתנהגות, ומה שמעניין אותה זה רק המוניטין שלה, והנזק התדמיתי שנגרם לה כמילדת מבת של רופא..ולכן היתה צריכה לצייר אותנו ההורים האוהבים, כמפלצות שמציקות למילדת, ומפריעות לתהליך הלידה הטבעית... ואני אומרת לכן נעמה, יל ש. ודסי אשר,כמו שאמרתי לבני, שאני מאחלת לו וגם לכן שאף פעם בחיים שלכן אף אחד, לא הבן שלכן, ולא הבת שלכן, לא ישימו אתכן במצב של פחד מוות, כי רק מי שעובר "חוויה" כזו מבין אותנו. למזלנו הסוף היה טוב . ועל מה בדיוק היינו צריכים להתנצל? על כך שאנו אוהבים, דואגים,ו חוששים לחיי הילדים שלנו? אם זה מה שאתן חושבות אז כנראה שאיןלכן הורים אוהבים, או שאין לכן ילדים,או שאין לכן רגשות, כי אחרת אי אפשר להבין את התגובות שלכן. תוכן התגובה: תגובות נוספות 19/4/2004  08:16 אילנה - אורלי_ו 19/4/2004  08:34 אילנה, יישר כח - סיס 19/4/2004  08:37 אילנה, כמה קשה.... - ד"ר ליבוביץ 19/4/2004  08:59 אילנה זה שממע כמו סרט מתח עם סוף טוב. - הגר 19/4/2004  09:00 אילנה,אני מלאת הערצה והערכה.. - יונת 19/4/2004  09:01 What a story! I am so glad it had a happy ending for all of you (ל"ת) - jo 19/4/2004  09:24 אילנה - סיפור מעורר הערכה וכבוד, ידעת מה נכון ועמדת על כך גם תחת לחץ נפשי, וכל הכבוד ליולדת שעשתה גם היא עבודה אדירה. (ל"ת) - מירי2 19/4/2004  09:47 ומה עם ההורים-התקשרו והתנצלו? - יעל.ש 19/4/2004  09:48 קראתי בנשימה עצורה ובדמעות - annat 19/4/2004  10:27 ואו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איזה סיפור....! (ל"ת) - iriti 19/4/2004  10:44 בהתחלה לא רציתי לקרוא כי זה באנגלית. - נתנת 19/4/2004  11:12 וואו,אילנה. כל הכבוד על הנחישות של כולכם. אני מחכה בקוצר רוח ללידה! (ל"ת) - הריונית 19/4/2004  11:22 כל הכבוד לך ועוד משהו.... - POOH 19/4/2004  11:50 אילנה, גם אני רוצה ללדת בבית ויש לי שאלה - iriti 19/4/2004  12:01 גם אני הרגשתי בסרט מתח - במבי 19/4/2004  12:14 אילנה כל הכבוד לך - אמא של אדם 19/4/2004  13:42 אילנה, סיפור מדהים על אומץ, נחישות ואמונה בתהליך. אני מקבלת כל כך הרבה כח מסיפורים כאלו. תודה (ל"ת) - רחליקה 19/4/2004  14:16 אוי אילנה - גילי אבישי 19/4/2004  14:40 אני בעיקר מצטערת בשביל הזוג, שלא יהיו להם חיים קלים... ולאילנה - - נעמה 19/4/2004  15:04 Way to Go - Karni 19/4/2004  15:06 אילנה, את אשה גדולה - רינת של עידן 19/4/2004  15:40 באמת קשה - אביב 19/4/2004  16:31 כל הכבוד אילנה - דנה השניה 19/4/2004  17:52 good for you - tia 20/4/2004  00:43 איך השיגו ההורים את הטלפון שלך? - דסי אשר 20/4/2004  00:53 Thanks for all the terrific support and answer to Iriti - Ilana Shemesh, natural midwife 20/4/2004  14:16 אילנה, כל הכבוד - סאלוש 21/4/2004  12:30 לאילנה - במבי 7/5/2004  23:19 touching ,,again and again - עפר 20/5/2004  09:06 לכל מטבע יש שני צדדים - מכירה את המקרה 23/5/2004  12:37 sh - huro 25/5/2004  22:30 אלוהים, מה קרה לכן? הוכיתן בעיוורון?? - תיתי רופאת שיניים 26/5/2004  00:47 תיתי, מסכימה איתך בכל מילה - רוניתה 26/5/2004  12:41 רוניתה. חוץ מזה שאני מסכימה איתך מאד, פשוט קרעת אותי מצחוק (בדוגמאות על פורום החותנות)... (ל"ת) - ליאתה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש