25/5/2004 21:22
|
ק.ס.
|
מאת:
|
אמא
|
כותרת:
|
הופתעתי ומאוד התעניינתי לקרוא את התגובה שלך כאן, כי במקרה גם אני קראתי בענין רב את סיפור הלידה של נכדך (מזל-טוב). אני רואה חשיבות גדולה בשמיעת כל הצדדים בנושאים שנויים במחלוקת, הפרספקטיבה השונה היא הזדמנות ללמידה. אני אמא צעירה יחסית (הבכורה בת חמש+) ולכן אינני יכולה לתאר לעצמי מה עובר על סבתא הממתינה בקוצר רוח להולדת נכדה. אני יכולה להגיד מהנסיון הקרוב יחסית שלי ללידה שאנחנו לא סיפרנו לאף אחד כשהלכנו ללדת (עם השניה כבר לא הייתה ברירה..) כי לא רצינו להלחיץ או להילחץ. קשה לי להגיב על הטענות האישיות שאילנה השמיטה פרטים בסיפור שלה, כי מכל מה שאני יודעת ומכירה היא אישה אמינה ואחראית שמתייחסת מאוד ברצינות לעבודה שלה, לא בכדי יש לה קהל נאמן כ"כ. התרשמתי מהדברים שהיא כתבה שהיא אכן נלחצה מהעמידה מול אבא רופא, שלפי מה שהבנתי גם מדבריך לא נמנע מלהזכיר לה את מעמדו. לידה מטבעה, משפיעה על המון אנשים ועם זאת נובעת מהזוג היולד בלבד. הבחירות של איך ללדת, איך לבחור מיילדת וכו' הן של הזוג בלבד, ועם כל הרצון הטוב, האהבה, הדאגה והפחד בעולם, הזוג (שני מבוגרים) זכאי לעשות את הבחירות האלו לבד. כל הפרטים הנוספים - היסטוריה משפחתית של אם הסבתא, הרגשת דחיה מצד המיילדת, חוסר ידיעה לגבי התקדמות הלידה, גם אם הם מעוררים אמפטיה (והם בהחלט מעוררים אמפטיה), הם לא משנים את העובדה שהזוג בלבד קובע את מהלך העניינים. אז שוב מזל-טוב על הנכד. אני מאוד מקוה שהחוויה שעברתם לא תיהפך למסע אנטי-לידות בית בכלל (או אילנה שמש בפרט), כי באמת כל מקרה לגופו וכל אחד ונקודת המבט שלו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|