25/5/2004 23:11
|
לירון
|
מאת:
|
אמא דואגת יקרה
|
כותרת:
|
יש 2 צדדים לסיפור בעיני- קודם כל- נכון, אילנה היתה בהחלט יכולה להרגיע אותכם ע"י המילים הנכונות. א-ב-ל, וזה א-ב-ל גדול בעיני- אני לא ממעיטה בלחץ שלכם, בכלל לא, אבל לא אילנה אשמה בלחץ שלכם, ואני כן חושבת איפשהו שאם הבן שלך ואישתו החליטו לא לשתף אותכם בתהליך כמו שאתם רציתם וציפיתם והיו מרגיעים אותכם- זה היה תראה אחרת מבחינתכם ולא היית מאשימה אןתה. הלחץ שלכם נוצר כתוצאה מחוסר תקשורת מספקת בניכם לבין הילדים- כמו שהייתם רוצים- כי בעצם הם היו יכולים לתת לכם את אותה האינפורמציה שציפתם לקבל מאילנה-והם בחרו שלא. אני אישית- אם אני אדע שאמא שלי הגיעה ללידה, מבלי שרציתי ומבלי שביקשתי- אני יודעת בוודאות שזה יהרוס לי את הכל! הכל! וכן- לאמא שלי נולדה ילדה פגועה, ולאמא שלי יש טראומת לידה וכן לאמא שלי יש את כל הסיבות בעולם למות מפחד שהלידה לא תתנהל כמו שצריך- ועדין אני מצפה ממנה לכבד את הבקשה שלי לא להיות שותפה ללידה. אין פה בכלל קשר למילדת. ולהפך- אני בעצם אצפה מבעלי או מהדולה שלי, במידה שאמא שלי תבוא- שידאגו לזה שהיא לא תפריע לי- בדיוק בגלל האובר דאגה הזאת. אז שוב- אני בטוחה שהיו לכם סיבות לדאגה, ואני כן חושבת שיחס אחר אולי היה עוזר- ועדין, מצטערת, אני לא חושבת שזו אשמתה של המילדת- את הלחץ שלכם הייתם יכולים למתן אם הבני זוג היו מחליטים לשתף אותכם יותר. ואולי אני מערבת כאן את האני שלי- ואני מצטערת על כך, אבל במקום שאני נמצאת כרגע- קצת קשה לי לראות את הדברים אחרת.
חג שמח, ושוב, מזל טוב לירון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|