26/5/2004 00:04
|
נירית שפירא
|
מאת:
|
לגמרי עם ליאתית. בלידה עלה כל מה שבין ההורים לילדים- אין לזרוק זאת על המיילדת רק, אם רוצים לשנות משהו לנסות לדבר, לשמוע להבין ולכבד כל אחד את מקומו
|
כותרת:
|
אני משתדלת להמנע מלערב אנשים שעמדתם לחיים שונה משלי ברגעי האמת המשמעותיים בחיי (וזה לצערי בהחלט כולל את הורי האוהבים מאוד ודואגים מאוד). עם זאת אני מודיעה מראש מה אני מתכוונת לעשות ולא מנהלת על כך דיונים. אחרי שהסגרתי להורי את האפשרות שאחי ילד בבית (באמצעות זוגתו) הוא הותקף על ידי לחצם המסיבי (כל חרדות העולם הופלו על ראשו) עד שנמנע מלהודיע לאימי כשהחלה הלידה. עם זאת כשצילצל לבשר לה שהתינוק נולד שאלתה הראשונה היתה: "באיזה בית חולים אתם?" ואחי ניתק את הטלפון וניגש אלי לבקש שאדבר איתה... את הדאגה המוגזמת והמחשבה ש"אני יודעת יותר טוב ממך מה טוב בשבילך" אני מכנה קיללת האמהות (גם אבות לעיתים מקללים). נראה לי שמרוב שההורים מאמינים שהם יודעים מה טוב בשביל הילדים שלהם הם חופרים בורות של חרדה לרגלי הילדים, מחכים לשיבוש כדי לומר "אמרתי לכם". כמה קשה לתפקד בתוך קללת האמהות או קיללת ההורים. כמה רווחת הקללה הזו. אני יודעת שהמילה קללה היא קשה, אבל מרגישה לא פעם איך אני צריכה להאבק בה כשהיא מגיעה מאנשים יקרים לי, שמה לעשות -חושבים אחרת ממני ונכנסים לסצנות של הוכחה ותוכחה בשם האהבה. ליולדים בסיפור יש חשבון לא גמור עם ההורים. לשתף ואח"כ להעלם בהחלט דומה לאקט של ענישה. אילנה נקלעה לאמצע המגרש אולי כדי לאפשר לה להתמודד בכבוד מול רופא. שוב הכותרת המכובדת הזו שמעידה בעיקר על כך שנושא הכותרת הוזן בסיפורי אימים וחי בתוך מעגל האימים והפתלוגיות ומשום כך זו אמונתו (אפשר להציע לו וגם לסבתא להציץ בפרקים על ההריון והלידה בספר הנפלא שכתבה הדוקטורית הגניקולוגית המיילדת דר' כריסטיאן נורתתרופ "גופה של אשה, תבונתה של אשה"). אולי אילנה היתה בתווך כדי לאפשר לה להפגין אמפטיה להורי היולדים -ואולי לא- מה שברור הוא שלחץ אינו נחוץ לאיש מהלוקחים חלק בתהליך ושהאנרגיה השלילית שהחרדה מפיצה גורמת לנטל (כמה נשימות עמוקות ועטיפות אור צריך כדי להתגונן נגד קיללת הורינו אוהבינו). בקיצור- לכולכם דברו בעיקר דברו. נסו לגם להקשיב -זה יכול להועיל. ראו מה סוחב כל אחד והבינו -אפשר להבין גם את החרדה למרות שאפשר גם לסרב לחיות בצילה. מאחלת לכולכם המשך הורות בריא ונטול דאגות. ובעצם כבוד. אני חושבת שהדבר המשמעותי ביותר שיש לבחון לאור הסיפור הוא האם הצדדים יכולים לתת כבוד זה לזה- כבוד לבחירה וכבוד על ההחלטה שלא לשתף וכבוד לרצון לדעת ולהיות מעורבים וכבוד לבעלת המקצוע וכבוד וכבוד וכבוד. שתמצאו את הדרך לחיי כבוד
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|