26/5/2004 00:47
|
רוניתה
|
מאת:
|
תיתי, מסכימה איתך בכל מילה
|
כותרת:
|
גם אני לפעמים לא מבינה איך בשניה האמהות כאן שולפות ציפורניים על אמהות אחרות, למעשה שלהן עצמן. איך כל הרגשות שלנו כאמהות חדשות ועכשוויות הן לגיטימיים, אבל האמהות שלנו? פולשניות, דאגניות, מתערבות, יודעות הכי טוב. לחשוב על המילדת ועל היולדת, ולא על ההורים המודאגים זו פשוט אטימות, שנובעת מעודף מיליטנטיות שהפורום הזה חוטא בה לעתים, ושהרחיק אותי ממנו. לי זה בלט עד היום בכל דיוני החותנת למינהם. מעניין יהיה לחכות 20 שנה ולשמוע את כולנו בפורום של חותנות וחמותות ("לא תאמינו איזה ג'אנק היא מבשלת למלאך שלי", "כלתי שוב מתעקשת ללדת בבית חולים, אני נדהמת מהאטימות שלה" "ידעתי מהדייט הראשון שהוא לא טוב מספיק בשבילה. למה התחתנה עם מנתח לב כשיכלה לצאת עם הומיאופת!?" וכמובן שאנחנו נהיה גם אז הצודקות..) ברור שהענין היה קודם כל בכך שהילדים עצמם (כלומר היולדת ובעלה) בחרו לא לדווח להורים, דבר עצוב כשלעצמו, שבעיני דורש בדיקה של ההורים עם ילדיהם (למה הם לא מכבדים את הדאגה הכנה והלגיטימית שלהם, אילו גבולות ההורים כנראה עברו בעבר שגרמו להם להתנהג ככה ועוד) אבל מכאן ועד לומר דברים כמו "אני מצטערת בשביל הזוג" המרחק רב מאד מאד. עם קצת מאמץ אולי אפשר למצוא אמפתיה ליותר מצד אחד של הסיפור הזה, אולי אפילו לכל השלושה. אני במקומך, אמא דואגת, הייתי מנסה ללבן את הנושא עם בנך וכלתו, ולהשאיר את אילנה מחוץ לעסק, כדי להימנע מחיכוכים ומשקעים סביב גידול הנכד, נושא שאין טבעי ממנו ליהפך טעון.. מזל טוב ובהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|