26/5/2004 06:19
|
אחת, לא חשוב מאיזו עדה (-:
|
מאת:
|
אני חושבת , גברת "אמא" שאת מאד לא הוגנת
|
כותרת:
|
את אילנה איני מכירה אבל מכתבך כאן רצוף אמירות גועליות וגם גזעניות ("המנטליות האמריקאית של אילנה " ????? טוב שהיא לא מרוקאית-סכין) שרציתי להגיב עליהן. לא קראתי מה שכתבה אילנה (אין לי סבלנות באנגלית) אלא למדתי מהתגובות ומהסיפור שלך על המקרה.
1. לא סיפרו לך שלכלתך יש צירים? אז מה? מישהו חייב לספר לך? שמעת על פרטיות? על חויה אינטימית וזוגית? זה שבסוף יש לך מזה נכד לא אומר שההורים שלו או הוא עצמו שייכים לך. גם אני ובעלי, ויש לנו הורים הרבה פחות חטטנים מכם, לא סיפרנו בכל 4 הלידות שלי על הצירים ואפילו לא אמרנו מתי הלידה. אמרנו בערך ונעזרנו בגיסים מבינים וחברים כדי לשמור על הילדים הגדולים. סיפרנו רק כשעתיים אחרי. לא בנקמנות אלא כי ככה טוב לנו. כי ככה. זכותנו! ואילו היית פחות חטטנית ואבי היולדת פחות מתנשא אולי היו נוהגים בכם אחרת. גם אני אהיה סבתא פעם ואין לי כוונה להעלב אם לא אדע מתי יורדים לכלתי המים או מתי יצא לבתי הפקק הרירי. ירצו יספרו ואם לא אז לא. לא שזה לא מעניין אותי או שאיני רוצה לדעת - אבל מבינה שיש כל מיני סוגי אנשים ולא חייבים לי כלום.
2. לדעתי את משתמשת בדאגה "עד מוות" שלך כדי להדחף להם לחיים ועוד במסווה חיובי לכאורה. "דאגה" . יש לידות שנמשכות כמה ימים ויש יולדות שלא בא להן שאמא של הבעל או האב שלהן (במיוחד אם הוא רופא) עם כל חבריו הרופאים יתנו את העצות החיתוכיות (במובן תפרים) שלהם. אני באמת מבינה שיש גם גרעין אמת מאחורי האובר-דאגה המזוייפת : הכלה שלך, הנכד שלך וכו' אבל זכותם להחליט לבד מה ואת מי הם מסכנים אם בכלל. לאילנה יש שיקול דעת מקצועי מסויים (שוב, איני מכירה אותה ואף איני חסידה באופן אישי של לידות בית. אני אוהבת מהר קצר ועם אפידוראל כמה שיותר מוקדם) . בכל זאת יש לבנך וכלתך חיים משל עצמם ואולי עכשיו הזמן להפנים את זה לפני שגם תגידי לה לא להניק או לתת לילד תפוח עץ בגיל חודשיים. זכותך לייעץ בעדינות, ואם זה רצוי, מנסיוניך והבנתך - לא זכותך לדרוס ברגל כה גסה את הפרטיות שלהם. כל הכבוד לאילנה שהגנה על חייהם ועל פרטיותם ככה ואם הם לא רצו לעדכן אתכם בעצמם - למה היא צריכה לעשות זאת? אני הייתי מאד כועסת אילו הרופא שלי היה מעדכן את הורי-חמי. ואם נגזים - זכותם גם להחליט שהם "מסתכנים" בלידה באופן מסויים ולא "מסתכנים" בלידה בבית חולים.
3. אני מניחה שגם בלידה רגילה בבית חולים עם חיתוכים , תפרים, גאזים מטשטשים למיניהם ורופאים אמיתיים - היית מוצאת לנכון להעלב שלא מודיעים לך - רק ששם היית יכולה, עם אבי-היולדת המסכנה לעשות כבתוך שלך כי לבתי חולים לא ממש אכפת מהפרטיות . כולם גושי בשר (ולמרות זאת לא הייתי מנסה בעצמי לידת בית, כאמור).
4. כל החברים של הרופא הגאה, אבי היולדת, כל הקרובים האחרים שיש להם טראומות מטיפול ברשלנות רפואית או כל מיני כאלה שיש להן טראומת רחם שנקרע - אין להן שום זכות בגלל התסביכים שלהם להתעלל נפשית ביולדת או בבן זוגה ולהתייהר על כולם. כל אחד צריך לדעת להתגבר על התסביכים שלו. לדרוך על הפרטיות של אחרים זו לא הדרך. לא צריך להשתמש בבעיות שלנו כקרדום לחפור בו.
5. לידיעתך יש כאלה ההולכים לישון באמצע לידה וגם אולי סתם אמרו לכם אני לא יודעת. אבל אולי ניסו להוריד אתכם מהגב שלהם. מסכנים. אני לא מכירה אותם ומאד מרחמת עליהם. בטח תתנו להם הרגשה עכשיו שהם צריכים לפצות אתכם כל חייהם על כי ניסו ללדת בלי חיבוק הדב שלכם.
6. להאשים את אלינה ש"אתם דואגים והיא בענייני עסקים" זה פשוט מ-ב-ח-י-ל גם אם היא בענייני עסקים - חלק מהעסק שלה מבוסס על יולדת מרוצה, תינוק בריא ופרטיות הזוג. חלק מהעסק שלה זה חיים של אנשים - את מאמינה באמת ש"היא בענייני עסקים". פה את רק מראה חשיבה והתבטאות דמגוגית. רוצה לקומם את הציבור על המיילדת. חבל מאד. עלי זה לא עבד בכל אופן.
6. על זה : "ועכשיו השאלה שלי היא זו: האם למילדת שמחשיבה את עצמה למנוסה, ותיקה, ואחראית, אין תפקיד גם של לתת יחס להורים מודאגים,אוהבים וחוששים? " אין לי מילים. ברור שלא! אני מזכירה לך : גם אני אמא ואני מעדיפה לסבול פחדים וחרדות מאשר להכנס לבן שלי לנשמה ולמרר לו את החיים ביום הכי חשוב בחייו.
סיכום : אני מרחמת על הבן שלך וכלתך. מקוה שתתעשתו ותרדו מהעץ שתהיו הורים תומכים ואוהבים וסבים טובים בלי לנסות לנגן על המצפון של אף אחד בצורה כל כך לא הוגנת. לבן שלך ולכלתך וגם לאילנה - מגיעה ממכם התנצלות גדולה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|