26/5/2004 14:13
|
ד.פ.
|
מאת:
|
ליאתיתי -
|
כותרת:
|
לא מסכימה שהלידה הזאת הייתה כמו לעמוד בקצה צוק. זה בכלל לא דבר כזה. היא ילדה עם מיילדת מוסמכת, מהטובות והמנוסות בארץ. הם בטח למדו לקראת הלידה יותר מהרוב הגדול של היולדים בבי"ח. הזוג ואילנה לא סיכנו את היולדת. ההורים לא היו בהיסטריה בגלל סכנה אמיתית וחד משמעית. סביר להניח שהם היו בהיסטריה כי המומחה ביניהם (והרבה רופאים אחרים שהוא ידע לצטט) מתנגד ללידות בית (וזה בהחלט לגיטימי). קשה לא לקבל סמכות מקצועית, במיוחד במצב כזה שבו ההורים לא יכולים לחשוב על סיבה אחת טובה שהיולדת לא תפסיק לעשות ענין ותלד בצורה הרגילה. אבל האמת היא שלא הייתה כאן סכנה גדולה יותר מבבית חולים. לדעתי אפילו פחות - הרי סביר להניח שבבי"ח היו עושים כל מיני התערבויות שיש בהם סכנה אבל אין בהם צורך.
לפי התאור של אילנה לא מדובר בזוג חסר אחריות או לא שפוי. והמיילדת שלהם כידוע מצויינת (עדיפה מרוב הרופאים בלידה). בכל זאת היה להורים שלהם (אולי לא לכולם - אני לא יודעת) חוסר אמון מוחלט ביכולת שלהם לתפקד בצורה אחראית ולהמנע מלסכן את חיי היולדת והתינוק. הדאגה שלהם אמיתית, האהבה שלהם טוטלית, הפחדים שלהם עד מוות - כל מה שחסר הוא ההבנה שהילדים שלהם הם אנשים בפני עצמם ושאין להם שום בעלות עליהם. זכותם לבחור לא לשתף, לשתף בהכל, לשתף בחלק. ונכון שעדיף שאנשים יהיו רגישים לדאגות אחד של השני אבל בסיטואציה הזאת מי שצריך להיות רגיש כדי שהצד השני יהיה פנוי לגמרי לעצמו הם ההורים של הזוג ולא הזוג.
זה לא קל לשחרר ככה ילדים. את צודקת שיש מצבים שלא רצוי להמנע מלהתערב - מצבים קיצוניים שבהם הילד המבוגר מאבד כשירות (אני מקוה שזאת המילה הנכונה). לפעמים (די הרבה אפילו) הורים בונים לעצמם בראש או בשיחה קיצוניות ודחיפות שבעצם לא קיימים אבל שנותנים להם לגיטימציה (חובה לטענתם) להתערב. זה טבעי, זה מובן, זה לא זדוני. אבל זה לא נכון.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|