26/5/2004 15:14
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
אבל ד.פ ..
|
כותרת:
|
החשדנות היתה שם. בזה אי אפשר היה לטפל (אולי מראש, אבל זו באמת כבר לא הבעיה של אילנה). הבחירה בסוג הלידה לא היתה של ההורים, אין לי מושג וגם לא עקרוני לדעתי מה הם חשבו על הבחירה הזו. אבל המצב הקיים היה כזה, ואיתו צריך היה להתמודד. לא לנסות להדחיק את זה שהם קיימים, לא להתפלל שהם יעלמו - הם היו שם. ואני מבינה אותם מאוד על שהיו שם (הם הרי לא היו שם מההתחלה, הם היו שם אחרי .. כמה? 3 (!) ימים של לידה עם ירידת מים ותיקה מאוד). זה ממש נשמע לי לא הגיוני ולא אנושי לצפות מה-ו-ר-י-ם, ולמען האמת מכל מי שכ"כ אוהב וכ-ן הוכנס בסוד העניינים, לחכות בשקט לטלפון. פשוט תשימי את עצמך (ושלא נדע!) במצב הזה, מנקודת המבט שלהם, ותראי שזו פשוט לא אופציה. לעמוד מנגד, לדעת שהילד שלך במצב שיכול להיות בקלות סכנת חיים (פשוט עובדות יבשות), ולא לדעת מה קורה ולמה לא עושים משהו אחר כדי לעזור עוד.. להגן... שלא נדע! למען האמת, לדעתי מי שזו כן אופציה בשבילו יש לו מנגנוני הדחקה אחושלוקי זוועה- הרי מבחינתם הילדה והנכד שלהם יכלו למות, ואף אחד לא סתר את העניין. אז לשבת ולחכות.. פשוט ככה וזהו? לדעתי - בלתי אפשרי. מקווה עבור כולנו שזה בלתי אפשרי.
ולמען ההדגשה - זה פשוט לא רלוונטי בכלל שהאבא רופא! כל מה שרלוונטי כאן זה שיש כאן אנשים, הורים, שמבינים את הסכנות, ושבתוך כל המתח אף אחד לא הסביר להם למה בעצם הם יכולים להרגע. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|