26/5/2004 15:46
|
annat
|
מאת:
|
ליאתיתי, אני עם ד.פ.
|
כותרת:
|
ולדעתי זה מאוד רלוונטי שהאבא רופא, כי בין השורות ולא רק אפשר בהחלט לשמוע את מה שכאמור עלה גם בדיון הזה: הוא רופא ולכן הוא י-ו-ד-ע את מה שאחרים היו אומרים שהם רק חושבים או חוששים או דואגים. אני בטוחה שהדבר הזה, שהודגש כל כך הרבה על ידי הכותבת ועל ידי אילנה, היה שם, ובגדול. לבי על ההורים האלה, אבל לבי גם על אילנה שצריכה לתמרן בין הילדיםן שלהם - לקוחותיה - שלא רצו שם את ההורים, וביםן ההורים שמשדרים לה שהיא לא קומפיטנטית (כי הרי נגמרו האופציות וצ-ר-י-ך ללכת לבית חולים). זה לא ההורים שלך או שלי, יקרה, והמיילדת שיוצאת החוצה ךלהרגיע אותם. יש לי הרושם שכמה מילות הרגעה מצד אילנה לא היו עושות את העבודה (אולי אפילו נאמרו, אבל הם רצו לשמוע - לוקחים את היולדת לבית חולים, ועכשיו). בכל אופן, אני לא חושבת שיש ויכוח של ממש בינינו, ברור שכולנו נרוץ להציל את ילדינו מסכנה של ממש, וברור שאנחנו יודעות שלא טוב להתערב להם בחיים ולשבת להם על וריד הצואר גם אם זה עולה לנו בבריאות לתפוס מרחק. מדובר כאן בעובדות שלא ממש ידועות לנו ולכן אני נאלצת להכריע לפי האווירה של הכתוב. במקרה הזה, כך נראה, ההורים האמינו, אבל חשבו שהם יודעים, שהיולדת נמצאת בסכנה של ממש ואילנ ה ככל הנראה הרגישה מאוד מאויימת על יחסם אליה כמי שאחראית לסיטואציה, ומבחינתם: למחדל. מאוד עצוב שנסיבות כאלה מלוות מאורע משמח וטבעי כמו לידה, ומאוד עצוב שלידת בית מועדת לבעיות כאלה, כי הרי בבית החולים אףך אחד לא ייכנס לחדר הניתוח כדי לדרוש במפגיע מהרופא שיעשה כך או אחרת, ושיעדכן בשוטף, אפילו אם הוא רופאמ בעצמו. וכמו שאמרתי, אני חושבת שבני המשפחה צריכים ללבן את הדברים בינם לבין עצמם, כי להפיל את התיק הזה על המיילדת נראה לי לפספס את הנקודה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|