26/5/2004 21:41
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
יקירותי,
|
כותרת:
|
מה זאת אומרת? במצבים לא חד משמעיים כל בנד'ם עושה את ניתוח הנתונים שלו לפי הנתונים העומדים ברשותו. ואני מדברת כאן בדיוק על הרחבת טווח הנתונים של ההורים. לא מדברת על לימוד תורת הטבע ולידות הבית, אלא מה קורה, באיזה שלב, למה היא מאמינה שזו הולכת להיות לידה כמו שהיולדת רוצה וכו'. האמת, אין לי מושג כמובן איך הם באו לאילנה, ברור לי שזה לא היה ב'אנא ובמטוטה ממך עדכני נא', אלא יותר בכיוון של 'מה עושים לילדה שלנו אינעל דינו?!?' אבל עם זאת, במצב הגיוני שכזה, הייתי מצפה מהמילדת להתגבר על האנטי, על התסכול (ואני בטוחה שהוא גדול) מזה שלא בוטחים בה, ולהשקיע את הכמה דקות שצריך ושאפשר כדי להרגיע. אתן יודעות מה? - לא להרגיע - לשתף אותם בהחלטות שלה. לתת את נקודת מבטה הכ"כ מקצועית ורווית לידות ונסיון, לתת להם הרגשה שיש על מי לסמוך. ואם כל זה לא הולך אז אפשר להגיד - חבר'ה, מצטערת, אני בטוחה בשיקולי, ניסיתי להסביר לכם אבל קשה לכם להאמין לי- ובשלב זה אני לא יכולה לעשות יותר. אני הולכת עם היולדת ובעלה - להם ההתחייבות שלי, אבל שתדעו שכל האופציות נשקלות בקפידה ואני לא מקלה ראש בכלום. אתן חוזרות ואומרות על האבא הרופא הדעתן והמפחיד, אבל אני ממשיכה להגיד שזה פשוט לא רלוונטי. באמצע תהליך רגיש שכזה הוא יכול להיות רמבו ועדיין לרעוד מפחד. זה שאולי לאילנה יש רתיעה (ולפי מה שקראתי אני מאוד מבינה אותה) מרופאים והתערבויות, זה גם אמור להיות לא רלוונטי בשעת לידה ובסיטואציה כזו. הם דיברו אליה בטון שעשה לה רע? - זה אמור להיות מתקבל על הדעת במצב רגיש כזה של הורים. רופא, נשיא ארצות הברית או באסטיונר מאיזה שוק - כל מה שהיא צריכה לזכור באותו רגע זה שהוא אבא. כל הניתוחים על מאיפה בא לו הטון לא צריכים להוות שיקול. להרגיע אותם כי הם שם - צריך. תראו, אם המצב היה כזה שכדי לדבר עם ההורים אילנה היתה צריכה להזניח את הזוג הייתי מדברת אחרת (ומרחמת עליהם עוד יותר), אבל כאן, ככה עדיין נראה לי - היה חסר הצעד ה"אמהי" אפילו הייתי קוראת לו, לעבר החמולה המוטרפת מדאגה. ולגבי הזוג הצעיר: אז א. אם הם לא רוצים לדווח (הגיוני ומקובל עלי מאוד עד כדי שאני חושבת שזה מה שאעשה בפעם הבאה פחות או יותר) - שלא ידווחו מלכתחילה! ואני חושבת שאם המצב היה כזה כמו שחלק כאן הציגו את זה, כאילו ההורים דוחפים ת'אף לכל חור - הם לא היו אומרים מראש! ב. אמרו, והסתבך להם, ועכשיו לא מתאים להם יותר לדבר? - בקשו מהמיילדת. אני ממש חושבת שגם בשביל זה היא שם. תבינו, כמו שמישהי (סליחה שלא זוכרת) כתבה כאן - מאוד קל לנו להזדהות עם קדושת הלידה ושחוץ ממנה שומדבר לא משנה. אני מסכימה עם זה, מאוד, אבל (ואני חוזרת על עצמי) - גם בשביל זה יש מיילדת כ"כ מנוסה, ומקצועית, שתוכל לעשות קצת שקט בחוץ. ג. פתיחת העניין עם הזוג - נכון, יהיה כדאי לעשות את זה מתישהו, למרות שלא נראה לי שזה יכול להביא ממש תועלת - בכ"ז - זו היתה הלידה שלהם. אולי באמת להסכים שאו שלא יתקשרו בכלל או שימצאו איזו דרך לעדכן במידת הצורך. אבל לדעתי, בשלב הפוסטפארטום הטריקי, הכי חכם יהיה להניח את זה בצד ולא לנסות להגיע לאיזשהן תובנות עם שני אנשים שאמורים עכשיו להתארגן על עצמם מההתחלה. בגלל שהנושא כ"כ טעון נראה לי שכן יש מקום לדבר עם אילנה עצמה. וזה לא בקטע של להפיל שומדבר. הרעיון הוא לא לבוא ולזרוק רפש. אלא להבין את מניעי שני הצדדים, ואולי להורים זה ירגיע את הטראומה, ואולי אילנה תגיע להבנה שזה משהו שצריך להתמודד איתו אחרת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|