26/5/2004 22:57
|
דר' ליאת הולר הררי
|
מאת:
|
על אהבה וחרדה
|
כותרת:
|
קראתי את סיפורך ואת הסיפור של אילנה. אין ספק, לכל אחד יש את האמת שלו, במיוחד כשהמאורע מעורר רגשות בעלי עוצמה מאוד חזקה, גם אצלכם וגם אצל אילנה.
אמא יקרה, את מתארת את הסיבות שהביאו אותכם לפחד, מביאה רשימת מלאי, כאילו להצדיק את העובדה שפחדתם. אין לנו שליטה על הרגשות שלנו ולא צריך למצוא סיבות כדי להצדיק אותם. אנשים, מהיותם אנשים, יכולים לחוש פחד, דאגה, חוסר אונים, תסכול, ועלבון-כל הרגשות הקשים שנראה מסיפורך שאת הרגשת. אפשר להבין אתכם.
העניין הוא לא האם יש לגיטימציה למה שהרגשת. השאלה שעולה היא מה עושים עם הרגשות הללו ואייך ממשיכים הלאה. השאלה שצריכה להשאל היא מה את מוכנה להקריב כדי להשקיט את הרגשות האלה, ואיזה גבולות את רוצה לחצות. לדעתי, הרגעה של הרגשות האלה אינה נותנת לגיטימציה לכל דבר. חרדה אינה שם נרדף לאהבה, לכל אחד יש את סף החרדה שלו, ואין זה מעיד על כמות האהבה שיש לו.
עד כאן, ד"ר ליאת הולר הררי גם רופאה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|