28/5/2004 08:29
|
אביב
|
מאת:
|
אילנה אני מורידה את הכובע על המקום הכל כך רגיש שאת עומדת בו ומגיבה בכבוד. ולסבתא, דסי אשר ואמא מודאגת
|
כותרת:
|
כשקראתי דבריך אמא מודאגת יקרה, שמתי עצמי בנעליך וחשבתי על עצמי יום אחד כסבתא. היום אני חזקה לעמוד על עקרונותי ואמונותי שלי מול חמותי ואמי ומה יהיה כשזכות המילה האחרונה תעבור לדור הבא ואני אצטרך לדעת להשפיע בעקיפין בדרכים של חוכמה אהבה ונועם.
הרי, אימא יקרה יש פה השקפת עולם, גם ברפואה יש השקפות עולם שונות המניעות מהלכים והרבה השקפות עולם (!) אני מדברת איתך מהמקום המיקצועי כרגע כמדענית.
וכשעוסקים בדיני נפשות הרגשות גואים וכל אחד מאמין בדרכו וחייב שהיא תהיה הדרך.
וכשאני כבר סבתא ולא אמא שהיא המחליטה האחרונה אני עומדת מהצד ורואה שילדי פועלים בניגוד לאמונותי והשקפותי וכל מה שאני מבססת עליו עולמי ומסקנים, להבנתי, את עצמם או ילדיהם לפי דעתי אייך לא אצעק?
והנה באות הסבתות האחרות ללמדנו אייך פועלים מאותו מקום. באהבה כבוד וקבלה, חוכמה שאין שניה לה.
ואת אמא יקרה אם תמשיכי במלחמתך הרי רק תקוממי את כלתך כנגדך ואולי אפילו לעשות דוקא - האם בזה את רוצה?
הנה קיבלת הזדמנות שרק אנשים גדולים באמת יקחו ללמוד חוכמה עמוקה השמורה לדור הסבתות, חוכמה שאנחנו דור האמהת עוד לא למדנו.
האם תבחרי לקחת? כי את יכולה
ובכל מיקרה אמא יקרה פעלת מכאב גדול ואהבה גדולה ומי יתן והם יובילו אותך בהמשך דרכך כסבתא למצוא את הדרך שלך לכלתך ולנכדייך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|