לחזור לימימ המדרשה שלי, ללכת בערבים להרצאות בואן ליר, להשתתף בקורסים של החברה להגנת הטבע ויד בן צבי, להצליח להשאר ערה בליל שבועות וללכת לשיעורים, לשוטט במוזיאון ארצות המקרא, לשוחח כל הלילה עם בעלי בלי שנהיה לחוצים על שעות שינה...
חוץ לארץ אף פעם לא היה פנטזיה בשבילי, אבל עכשיו יש לי לפעמים פנטזיות על "חוץ לבית"- גם זה סוג של חו"ל...
נראה לי שזה נורא טבעי להתגעגע לעבר, ואני מקווה שבעוד עשרים- שלושים שנה, כשהתינוקות בבית שלי יהיו הנכדים שלי, אוכל לממש.
|
תוכן התגובה:
|