בזמן הזיות ההריון הרומנטיות שלי מלפני אי-אלו שנים, דמיינתי איך שוכב בני בכורי לידי בעת שאני מנסה לעשות מעשים בלתי מוסברים בקנווס, מונה את אצבעותיו, ומאותת לי בשפה טלפטית שהגיע הזמן לאכול או משהו כזה. כשנולדה החבילה הצורחת, ואת קרם שפורפרת הצבע פגשתי במקרה כשהוא ממולא חמאת שיה, הבנתי עד כמה רחוק מזרח ממערב. העובדה שרובנו מתים כעבור אי-אלו עשורים, סובלים, לא לגמרי בריאים, לא יודעים מה לעשות עם הנשירה שלנו ולאן להוליך את הקנדידה ההזויה או לא שלנו, ובקיצור טועים - אינה מצביעה על כך ש-א. מי ששיחק אותה טועה, ו-ב. - שהוא חייב להבין במה צדק כדי להמשיך ולהנות מהשלכותיו של הצדק. גם אני חותמת בחגיגיות על הצ'ק. היי שקטה. ולכל השאר, שבינינו, בהפוכה, ציטוט משירה של ריקי גל (?), היא שרה, זה בטוח, אך איני בטוחה לגבי זהות המשורר, ולגבי דיוקו של הציטוט.
היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האויר נותן לך הגנה כאילו הצרות, רק מתייבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה
|
תוכן התגובה:
|