קצת כמו כל הדיון הזה, למעשה אוי, העלית נושא כאוב במחוזותינו, זה בטוח גם אני אשמח לשמוע איך הדברים נראים באור יום.
אצלנו, אני חייבת לספר לך - גם לטובת כל המייעצות לי, שבבוקר שאחרי ההיסטריה הבנתי שאנחנו התחלנו אותה. ניסינו לשכנע את אביתר לוותר על ציצי אחד ועשינו את זה כנראה בצורה מאד לא רגישה, ועוד חזרנו על זה למחרת. כאמור, היסטריה. בינתיים גיליתי שהרבה יותר קל ויעיל לי להיענות לו מיד, להתעורר בשביל לתת ציצי ולחזור לישון, מאשר להרים אותו ולנסות להרגיע. מצד שני, אתמול בערב כאמור יצאנו וחזרנו בחצות, ושום דרמה לא נרשמה. רק שני בקבוקי תמ"ל (אהה). כאמור, ננסה שוב, ונראה איך הולך.
בעצם זה לא מה שרציתי לספר. מה שכן, אני חושבת שנכון כתבו לך הבנות, לגבי עצם ההתרגלות למיטה. לישון לבד הוא יצטרך להתרגל לבד, אבל לישון במיטה אחרת - ובחדר אחר - את יכולה לעזור לו. החברים שלנו כאן עשו בדיוק את זה עם הבת שלהם, זה היה סיפור ארוך ונחמד, וכמעט מהלילה הראשון שהיא ישנה במיטה, הלך חלק. אבל היא כבר בת שנה וחצי ומבינה ענין. אני לא בטוחה איך זה היה עובד בגיל צעיר יותר. למשל, אני לא יודעת איך אביתר היה מקבל דבר כזה. מן הסתם יותר טוב משאני חושבת.
ובענין האמהות המוגזמת שלנו (בשורוק כמובן). את יודעת מה, אני מעדיפה למצוא את עצמי בצד של 'המגזימות', של הלא-מרפות, של המתקשות להיגמל, מאשר בקיצוניות ההפוכה. אני יודעת שיש הרבה הרבה באמצע, והלוואי שהייתי מוצאת לשם את הדרך הקלה, אבל מכיוון שבינתיים לא, זה הצד של הסקאלה שאני מעדיפה.
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|