|
10/6/2004 08:50
|
דניאלה
|
מאת:
|
|
לתוהה ולשחר
|
כותרת:
|
תוהה - רותי ואני פשוט נזכרנו מאוחר מדי, לצערנו, והבנו שלא נצליח להפיק גן יש מאין בתקופה כל כך קצרה.
שחר - אני מוכנה להאמין, ובעיקר ממש ממש רוצה להאמין, שהגן הזה ימשיך להיות יציב. שוחחתי עם הגננת ונראה שהיא מאד אוהבת את קבוצת הילדים שבגן ומאד מעוניינת להמשיך. היא לא העלתה שום דבר בעייתי בינה לבין בעלת הגן בשיחה. וכששוחחתי עם בעלת הגן במספר הזדמנויות, היא הביעה חרטה עזה על התהגותה הבעייתית עם הצוות ועם ההורים, והתנהגה כאילו היא יודעת שעשתה שטויות שירו לעצמה ברגל. מצד שני, אולי זו רק חלקות הלשון שלה ולא כוונה אמיתית, אינני יודעת.
עכשיו אחרי שהחלטתי להוציא אותו - פתאום נראה לי שאולי להשאיר אותו יהיה יותר חכם. העניין הוא שמכיוון שיש יציבות כבר כמה חודשים, ומכיוון שאני רואה כמה טוב לו שם, איך הוא אוהב את הילדים האחרים ואת הצוות, קל לי לשכוח את התהפוכות שהיו ולרצות להשאיר אותו. אלמלא הייתי בהריון - אני בטוחה שהייתי נותנת לגן הזה עוד הזדמנות, מתוך מחשבה שבמקרה הגרוע אם יהיה בלגן אני אשלוף אותו משם לגן אחר. אבל ההריון משנה קצת את פני הדברים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|