לא התכוונתי לדכא. התכוונתי לעזור. כלומר - מבינה מאיפה מגיעה השביזות הזו, אבל שלא תטעו לחשוב שכל הבית שלי מלא בצעצועים סטייל בתיה עוזיאל. הרשימה שנתתי לכן היא בגדר רעיונות בלבד, וכל אחת יכולה לקחת ממנה את מה שמתאים לה. הכוונה היא להקל עליכן, לא לספק עוד אינפורמציה שתכניס אתכן ללחץ. להסביר לכן שלא כדאי להשקיע (שלא לומר לבזבז כסף) על צעצועים גדולים ויקרים, כשהקטנים שלכן יכולים להנות (וכמובן גם ללמוד המון) מדברים פשוטים שקיימים בכל בית. תסתכלו ברשימה הזו *קודם כל* על הדברים שכבר יש לכן בבית. קופסאות, בקבוקים, פקקים, ארגזים וכלמיני שטויות אחרות שעולות בדעתכן. לא צריך לעשות איתם כלום. ככה. או-נטורל. אחר כך, אם פתאום יש לכן זמן, אתן יכולות, (במקום לגלוש בפורום :-) ) לבחור לכן איזה "פרויקט" אחד קצת יותר מושקע (חלקם שם הרבה יותר פשוטים ממה שהם נראים) ולהכין אותו. זהו. מספיק!!! אל תתנו לרגשות האשם האמהיים להציף אתכן גם כאן. אני פשוט לא מרשה! ואגב - אין שום רע בצעצועים קנויים, אם קונים במידה (כלומר לא יותר מידי). כל מה שעוזר לכן וטוב בשבילכן - יהיה טוב בשביל הילד שלכן. ואם לקנות צעצועים מתאים לכן יותר מלהכין בעצמכן - זה מה שאתן צריכות לעשות. זה כלל חשוב וכדאי שתזכרו אותו.
תבינו - בשביל הקטנים שלכן אתן (ואתם) והעולם הגדול שמסביב, על כל תגליותיו, היומיומיות ביותר, הם הצעצועים הכי מוצלחים. חלק מכן כבר יודעות, שמאיה נולדה בארה"ב, וארבעה חודשים לאחר מכן חזרנו ארצה. בתקופה הזאת שעד חזרתנו, למי בכלל היה זמן לשחק, לקנות צעצועים, להכין(!!!) צעצועים. בקושי שרדנו. שלא לדבר על זה שבדירה המנהטנית הסופר צפופה שלנו לא ממש היה מקום לעוד משהו חוץ מלשלושתנו, שני החתולים וכל הארגזים הארוזים. אבל הידיעה שבשלב הזה של חייה, הדבר הכי חשוב למאיה הם אנחנו הרגיעה לחלוטין. וגם עכשיו אני לא מרגישה שום רגשות אשם על ארבעת החודשים האלו. היא למדה המון. איתנו...
בכל מקרה, באמת לא כדאי לבכות על חלב שנשפך (בטח אם הוא לא שאוב...) ואם אכן ירקום רעיון המאמר עור וגידים, אני מתכוננת להוסיף גם רעיונות ל"צעצועים" לגדולים יותר, כך שתוכלו "לפצות על מה שאבד".
שוב תודה לכולכן על הפירגון, זה נעשה באמת מכל הלב ובמטרה לעזור, אז תוציאו מזה את מה שטוב לכן.
|
תוכן התגובה:
|