בגיל כזה, התינוק אינו עושה מניפולציות. יש לו צרכים פיזיים (רעב, צמא, כאב, עייפות)שגורמים לו להרגיש אי-נוחות, הבכי - הדרך לבטא את זה. תחשוב על חוסר האונים בו הוא נתון, לכן חשוב להיות ערים לצרכיו ולא לתת לה לבכות. יש הטוענים שהמצב הזה נמשך בחודשים הראשונים, אח"כ הם באמת מתחילים להבין. נושא "החזקה על הידיים" הוא שנוי במחלוקת מבחינת הרגל או צורך. כל אחד מוצא את שביל הזהב שלו ויש גם תינוקות שבאמת זקוקים ליותר חום ובטחון. מנסיוני, וגם יש על כך פרק מעניין בספר "הלוחשת לתינוקות", מגיל של מספר שבועות, הרגלתי את בנותי להיות עם עצמן, כלומר כאשר הן היו רגועות במצב של ערות אחרי אכילה וחוסר עייפות, פשוט הנחתי אותן על כרית במיטה, או בעריסה עם הספר לתינוקות וכשגדלו אז בטרמפולינה, וזה עבד יופי, שתיהן יודעות להעסיק את עצמן ולשחק לבד. בכל אופן בגיל של נועה, עדיין לקחת על הידיים כשהיא בוכה.... זה כלל לא פינוק.
|
תוכן התגובה:
|