התובנות שלך מאוד נכונות בעיניי. את רוב תקציב הצעצועים שלנו אנחנו מוציאים על ספרים. זו נראית לי השקעה טובה, כי אלה לא גירויים שאפשר לייצר בבית. פה ושם יש צעצועים יקרים שהוכיחו את עצמם, כמו עגלה לבובה, אבל רוב הצעצועים היקרים פשוט מיותרים. העולם מלא בהזדמנויות לשחק ולהתנסות, צריך רק לעזור לילדים שלנו למצוא אותן. גיליתי את העובדה הזו שוב ושוב בכל פעם שלקחנו את ניצן אתנו לבתים שאין בהם ילדים. מהר מאוד התברר שאין טעם לסחוב עבורה צעצועים מהבית, כי אין שום ערובה שהיא תשחק בהם יותר מכמה דקות, וכי עם קצת עידוד והכוונה מצדנו, היא מצליחה למצוא לעצמה עיסוקים מעניינים בכל מקום כמעט. גם אני מאמינה מאוד בחשיבות של התנסויות גופניות, התנסויות חברתיות והתנסויות בטבע, וחושבת שחשוב לעזור לילדים לפתח את היכולת להיות לבד. בכל פעם שניצן מעסיקה את עצמה, אני מתגברת על הפיתוי לשאול אותה מה היא עושה או להצטרף למשחק שלה (ולפעמים יש פיתוי כזה) ופשוט עומדת בצד. אני אוהבת גם לעשות עבודות בבית כשאני אִתה. בדרך כלל אין סיכוי שהיא תיתן לי סתם לשבת ולקרוא, אבל אם אני מתעסקת במשהו - כביסה, סלט, כל דבר - היא מתעסקת בשלה, או מסתכלת עלי, או מבקשת לקחת חלק בפעילות. ומילה אחרונה - יש משהו בהכנת צעצועים בבית שמאוד מדבר אלי, וזה קשור למשיכה שיש לי לחיים פשוטים: לקנות כמה שפחות, להימנע במידת האפשר מחשיפה לפרסומות ומשיטוטים בחנויות ובמרכזי קניות, ולעשות כמה שיותר דברים בכוחות עצמנו. כשאני מצליחה לחיות כך אני מרגישה הרבה שקט וסיפוק, ותחושה שאני חיה את החיים שנכונים לי.
|
תוכן התגובה:
|