|
14/11/2001 17:37
|
ענת ב
|
מאת:
|
|
הי אמא של איה, נראה שאת מגדלת בחורה עצמאית מאוד
|
כותרת:
|
וסחתיין גדול. יחד עם זאת, מעבר לניג'וס שבנקיון אחרי כל ארוחה, אני מסכימה איתך שצריך לרסן את החווייה בלי לפגוע בה. יכול להיות שהיא מגיעה לארוחה טיפטיפה רעבה מדי? או שהיא פשוט מתלהבת מהחווייה החדשה, וזו התלהבות שייתכן ותשכח אחרי שהחווייה כבר לא תהיה כל כך חדשה, אבל אולי תישאר לתמיד.
כדי להימנע מנקיונות, אנחנו נוקטים בשיטת הידיים העסוקות ובשיטת האוכל הדביק:
תמיד דואגים ששתי הידיים יאחזו משהו, ורצוי שזה יהיה משהו בלי אוכל. יש לנו אוסף כלי פלסטיק וצעצועים שאנחנו מייעדים לזמן האוכל, ורק לו, והם חלק מחוויית הארוחה (כמובן, רק כשאוכלים בבית. בחוץ זה סיפור אחר). המשהו שאוחזים ביד יכול להיות אוכל בעצמו, למשל רבע גזר (לאורך) קשיח או מלפפון או כל דבר אחר שאי אפשר לאכול, רק להכניס ולהוציא לפה (רק אם אין שיניים! ברגע שיוצאות שיניים צריך להפסיק, כי אז ייתכן שהתינוק יצליח לגרר פיסת גזר קשה). למקרה שהיא מתעקשת להחזיק את הכפית עם האוכל ולהכניס בעצמה לפה (כמו אצלנו) אנחנו משתמשים בכפית עם ידית ארוכה, ופשוט מחזיקים יחד איתה, כאילו "עוזרים" לה...
מעבר לזה, אנחנו דואגים שהאוכל יהיה סמיך מאוד, ידבק לכפית, ולא יעוף בקלות בקשת. מרק, למשל, הוא אוכל בעייתי, ולכן אנחנו נותנים מחיות סמיכות. למחיות הירקות אנחנו מוסיפים קצת פירה, או חומוס תוצרת בית, לפירות קצת טחינה.
האמת היא, שהתינוקת הנוכחית הרבה יותר ליידי מאחיה הגדול בזמנה. אצלו, נהגנו לפרוש על הרצפה מתחת לכסא האוכל יריעת פלסטיק בגודל מטר וחצי על מטר וחצי שאותה היינו שוטפים אחרי כל ארוחה... כמו כן, הרבה ארוחות עברו עליו בעירום (למעט חיתול).
בנתיב הבא יש טיפים של ד"ר סירס: http://www.askdrsears.com/html/3/t031300.asp
שיהיה לכם המון בתיאבון ובהצלחה! תהנו מכל ביס...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
