ואני חושבת שהיא קיימת ברוב יחסי הורים- ילדים בכל מיני צורות.
כ"כ הרבה דיונים היו פה בפורום על זה שההורים לא עוזרים מספיק, על הצורך בעזרה כלכלית, עזרה פיזית ונפשית, וגם אני מצאתי את עצמי מצפה מהורי ומהורי בעלי שיעזרו לנו. לא בתמיכה שוטפת- אבל כן בקניה של דברים לילד (טיולון, כיסא אוכל, בגדים, צעצועים...).
התאכזבתי נורא מההורים של בעלי שלא עוזרים לנו בכלום וגם בקושי באים לראות את הנכד היחיד שלהם.
בהתחלה כעסתי, אח"כ הפנמתי הבנתי וקיבלתי ואני חיה עם זה די בשלום.
ההורים שלי עוזרים לנו המון, וכל הזמן חושבים עליינו- והאמת שמצאתי את עצמי פתאום קצת שמה להם גבולות. נורא חשוב לי שיפרגנו גם לעצמם, שיסעו לחו"ל, שיהנו, ושישמרו כסף לזיקנה יפה ומכובדת.
בקיצור, זה בעיניי נושא נורא סבוך.
ילד נשאר ילד אולי תמיד, מצפה שההורה יהיה שם בשבילו תמיד ובכל, וכבר בגיל שנה אנחנו לומדים שיעור חשוב של לשים לילד גבול, שלא הכל מותר. שיש גם רצונות של אמא שיכולים להיות שונים משל הילד, וזה משא ומתן ארוך ארוך שנמשך כנראה כל החיים בין הורים לילדים על נתינה, על גבולות על אהבה ועוד ועוד.
נראה לי כשהילד גדל הוא בהחלט צריך להיות עצמאי ואחראי. ולחיות מתוך אחריות פרושה לשאת בתוצאות של המעשים שאני עושה, ולהבין שאני צריך לנקות את מה שאני מלכלך ושאני זה שיהנה ממה שהשקעתי וזכיתי לקצור.
אני מאוד מבינה את המצוקה שלך- הרצון להיות אמא אוהבת ולתמוך, בצד הרצונות שלך כאדם עצמאי- ועוד לא דיברנו על הנכדים המסכנים והרעבים...
אני רוצה לומר לך שבסופו של דבר בעיניי ההחלטה אם לתת היא רק שלך.
את יכולה לקבל את בתך כמו שהיא, ולהחליט שאת נותנת כי חשוב לך לתמוך בנכדים- ואז לתת אוכל, בגדים, נעליים, צעצוע, אבל לא כסף! (שיקנו בו סיגריות אולי למשל או כל דבר מיותר אחר...)
את יכולה גם לחשוב שצעד של לא לתת כסף יותר הוא צעד מחנך נכון וחשוב, שיגרום להם לקחת יותר אחריות על חייהם.
בקיצור- הקשיבי לליבך ותני לו להנחות אותך. את גם לא חייבת להחליט היום, אולי עוד חודש או או עוד 1/2 שנה. אולי בהדרגה כמו שמישהי כאן הציעה.
באופן אישי, גם אותי נורא עיצבנה ההתנהגות של בתך וחתנך, ואפשר שהייתי מחליטה לחתוך ולשים גבול באופן חד וברור.
זאת התנהגות פרזיטית וחסרת אחריות.
אבל, ההחלטה היא שלך.
|
תוכן התגובה:
|
