אלה שלפני הריון, אלה שבהריון, ראשון שני ויותר. מתישהוא זה יתבסס שרשימת ההכנות לבוא התינוק תכלול מעבר לקורס הכנה ללידה, לקניות האינסופיות, גם הזמנה של רשת בטחון מסוג כזה או אחר. צריך להפיץ את הצורך, את הסיפור שאחרי הלידה. האבא הטרי שפגשתי אתמול אמר לי שהם היו כלכך בתוך ההריון, עברו/חוו אותו מאד, התכוונו ללידה, התאמנו כל יום (האפי נו רשם עוד הצלחה. לידה לא קלה אך ללא תפרים!!!) והרגע שאחרי פשוט תפס אותם לא מוכנים כלל. הקושי הגדול והאוביקטיבי התעצם מהתדהמה שזאת של "לזה לא תכוננתי". וזה כל כך נכון ,זה הרי גדול יותר מכל דבר אחר שאי פעם עשינו בחיים, לא משנה כמה סוערים היו חיינו. אז דברו, ספרו. אני אמרתי לא פעם שאני מוכנה לחיות את החודש הראשון לחייה של רוני בלופ. כן. ממש ככה. ואני בטוחה שזה היה רק כי ממש התכוננתי לזה , אמא שלי תמיד תמיד סיפרה כמה קשה החודש הראשון, איך לה אחרי כל אחת משלוש הלידות הייתה נפילה קשה שארכה כחודש, והייתי כל כך מוכנה לשזה שזה יהיה קשה, כך שזה היה בסוף נפלא. יש מצב שגודל הציפיות מוביל לגודל האכזבה, ואכזבות זה דבר קשה מאד ומדרדר.וכשהציפיות ריאליות, ההתמודדות החיובית היא גורם מעצים ומחזק. טוב, אולי ניסחפתי קצת , אבל אני מאמינה שכשיולדת נמצאת תחת הרושם ההוליוודי של מה היא לידה ואיך ניראית אמא אחרי לידה , זה פשוט קריסה אל תוך המציאות האמיתית. ולהיפך, כשאת יודעת מה אמור להתרחש (עד כמה שניתן להבין לפני הלידה) לכך שזה הולך להיות לא קל, שצריך לרפד את עצמך בהגנות מכל הסוגים (עזרה, חשיבה חיובית, אופציות למקרה כזה או אחר, חברות שיודעות לצפות לטלפון, פריזר מלא, עוזרת, בעל שמכין את מקום עבודתו מראש להיעדרות מסוימת, הבנה אישית שמותר וצריך לבקש עזרה,שלא הכל קורה אוטומטית ועוד ועוד...) את מגיעה אחרת לגמרי לסיטואציה.
תודה על על המילים החמות ועל הברכות ליומולדת, יעל.
|
תוכן התגובה:
|