אפשר ליזום סיטואציות דומות, למשל: במקום להגיע לחברה שלא מכבר ילדה לביקור סטנדרטי של "לראות את התינוק" אחה"צ עם הילד והבעל, לפנות (ממש) כמה שעות בבוקר, ולגשת לבד, עם איזה סיר או תבנית של משהו, להודיע לה שאת כאן בשבילה. רוצה לישון? שתלך לישון ולהיות עם התינוק שעתיים ,רוצה להתקלח מבלי לנסות לשמוע אם הוא בוכה מבין הטיפות? יללאה. רוצה לדבר קצת נדבר , רוצה לבכות נבכה. פשוט לשנות את ההסתכלות שלנו. יש את הענין הזה, שאנחנו מציעות עזרה, בנימוס, "אם את צריכה משהו, רק תבקשי, כל דבר!" ובעצם זה נופל על אוזניים עייפות מידי. לא לחכות שהיא תתקשר, כי אנחנו יודעות איך זה, קשה לבקש עזרה. להבין שהיא בבית ושמתאים לה שתקפצי לבקר, ואז פשוט לצקת את עצמך לסיטואציה. לא לצפות שהיא תכין קפה קר עם קרח וגלידה, כאילו הכל כרגיל, אלא לייצר מצב שנח לה מספיק לשבת רגע. להגיד לה "זה בסדר, אני אכין לעצמי לשתות, אולי את רוצה משהו אם אני כבר במטבח..." וככה לנתב את הדברים . אולי זה הרעיון הכי שבלוני שנתכת כאן, אבל איכשהוא החים מובילים אותנו לפעמים לרוטינות. לתבניות יותר מידי מוכרות ושוב אנחנו קופצות לבקר חברה שילדה עם הילד והחבילה הרגילה שאנחנו רגילות לדבר עליה ולא מתפנות לכמה שעות מחוץ לעבודה מחוץ לשיגרה. כמה שעות לפגישה איתה ועם עצמנו.
|
תוכן התגובה:
|