זה פשוט נראה לי שיקול כ"כ לא נכון בשביל להחליט אם לחסן או לא שיצא ככה. אני מתנצלת על הניסוח. זה פשוט שיש לי מספיק צלקות של אבעבועות על הגוף וכל פעם שאני ובעלי מדברים על זה ואני אומרת לו הוא שואל אותי "באמת, איפה?" ותאמיני לי שהוא מכיר את הגוף שלי (על הדפקטים שיש בו) מצוין. כן חשוב לי איך אני נראית דווקא אבל הצלקות האלו פשוט בלתי נראות - קטנות, עגולות, מסתתרות, יש לי על הפנים אחת ואני בעצמי צריכה לחפש אותה לפעמים (בטח לעומת צלקת שיש לי בעין ממפגש עם שולחן בילדותי...). זו פשוט מחלת ילדות שאני חושבת שצריך לקבל ולהתחסן באופן טבעי, גם בשביל האפשרות שבגיל 30 או 60 הילד לא יחלה פתאום כי שכח להתחסן (צריך להתחסן כל 10 שנים).
|
תוכן התגובה:
|