|
12/8/2004 11:05
|
חני המדווחת
|
מאת:
|
|
מוסיפה עוד - זה נושא מאד טעון עבורי
|
כותרת:
|
לרובנו יש את הרושם, המוצדק למדי, שאם נלך לעולמנו המשפחה המורחבת תתמוך/תעזור/תשתף פעולה/תגדל את ילדינו וכו'. אף אחד לא לוקח בחשבון שבעצם לכל צד של המשפחה יכול להיות מושג שונה לחלוטין מהשני על טובת הילדים וצרכיהם, ושרק מכוונות טובות יכולים להיווצר סכסוכים ומחלוקות, שלא תמיד אפשר בכלל לדמיין אותן. למה אני מתכוונת? הנה דוגמא "מהחיים": כשאמי נהרגה בתאונת דרכים, היה להוריה קשה מאד. הצער הכריע אותם. במובן מסויים הם כעסו על אבא שלי שנשאר בחיים. לאבא שלי לא היה מי יודע מה מהמשותף איתם עוד קודם, ואחרי התאונה של אמי - הכל התחדד. כל אחד חשב אחרת על טובתי וכך נולדו מחלוקות וויכוחים, וברוגזים. הוריה של אמי כעסו מאד על אבי שנישא שוב - הם חשבו שהטוב ביותר עבורי זה שהוא לןא יתחתן בכלל עם "אמא חורגת" או שיתחתן עם אחות של אמי ז"ל (כי רק היא "תאהב אותי באמת"). כאלה דברים. כך היה גם לגבי מעט הרכוש שאמי השאירה. הכל - מכוונות טובות. זוכרות את הדיון שהיה כאן לא מזמן על כך שההורים של כל אחד מבני הזוג אינם מתקשרים ביניהם ויש ביניהם פערים תרבותיים עמוקים? אז זהו - שככה זה מתחיל (ולא רק אצל משפחות מעורבות דווקא. גם אצל לא-מעורבות). במקרה של מוות של אחד ההורים, ובמיוחד של שניהם, כל "צד" בטוח שרק מה שהוא חושב זה הטוב ביותר לילדים, והשצד השני טועה לגמרי. לכן, אני לא מוכנה לסמוך על אף אחד שיחליט בעניין זה, חוץ מבעלי וממני. וכן - אין מה לעשות - צריך להתפשר. אני יכולה להשאיר בלב פחות-או-יותר שלם את בנותי אצל גיסתי אם חו"ח יקרה לנו משהו, אבל באותה חבילה אני מקבלת את בעלה - שאינני סומכת עליו ואינני מסכימה עם אופן החינוך שלו. ככה זה - זו החלטה בין אופציות קיימות. ברור לי שבמצב של פטירת רק אחד ההורים - זה הרבה יותר פשוט מאשר מצב בו שניהם הולכים לעולמם. אבל, יום אחד בבוקר, כשאמא הולכת לקחת את בתה מהגן לבחור זוג נעליים, והיא בת 27 ובהריון, היא יכולה למות בתאונת דרכים מול עיניה המשתאות של בתה הקטנה, בלי לתכנן ובלי להתכוון ביום רגיל לגמרי. לי זה קרה, ולכן אין מצב שאני אשאיר את זה ככה, באויר, בלי לחשוב על האפשרות שגם לי זה יכול לקרות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|