|
13/8/2004 22:49
|
יונית
|
מאת:
|
|
סאלוש, דווקא מכיוון אחר
|
כותרת:
|
אני אומר לך את המחשבות שלי על הודעתך ואלך לכיוון אחר.
אנחנו "מכירות" מזה כשנה כאן בפורום, מאז שאני גיליתי אותו, ולפחות לי נדמה שזו פעם ראשונה שאני שומעת אותך אומרת שבא לך ללמוד משהו חדש (אולי אני טועה).
שמעתי אותך אומרת שלא נהנית משום דבר שעשית עד היום- לא אהבת את הלימודים (תעו"נ נדמה לי) וגם לא מהעבודה.
פתאום באה ילדה והרגשת סוף סוף במקום הנכון.
עם המון מודעת ורגישות את מלווה אותה, נושמת אותה, צמודה אליה.
לסתיו יש 100% אמא שמכווננת אליה, ומוצאת בדרך הזו את יעודה.
ושוב אני חוזרת, זו פעם ראשונה שאני שומעת ממך את הרעיון או המחשבה לחפש לעשות משהו אחר, משהו בנפרד.
לא בסיוע של בעלך עם הפטנט, ומהבית עם סתיו ליד- פתאום חושבת על להעשיר את עולמך ולמצוא את אותה סאלוש שאת כ"כ אוהבת ליד סתיו, גם במקומות אחרים.
פתאום חושבת על הרגע של סאלוש.
לא סאלוש וסתיו.
כאילו חושבת פתאום על לשחרר אותה הלאה, לשחרר לך שעות לרגעים אחרים פרטיים משלך, וחושבת למלא אותם במשהו חדש, משלך. יצירה חדשה.
אז אולי יותר (או לפחות כמו) מההתלבטות עד איזה גיל כדאי או רצוי שסתיו תהיה איתך, השאלה היא אולי יותר פרטית ואישית שלך. למצוא דרך וכיוון כדי להרגיש יוצרת ומסופקת כמו ברגעים היומיומיים עם ביתך האהובה.
אולי אני לא בכיוון. אולי שפכתי אור על משהו שאפילו עוד לא נחשב.
אני יכולה לומר שמאז שאני אמא של יובל, אני כל יום מגלה את עצמי מחדש ומרגישה מועצמת. אין לי ספק שיובל ואלו שיבואו אחריו יהיו הכי חשובים לעולם לתמיד ולנצח אני אהיה שם בשבילם והם יהיו במקום הראשון. אבל יש תמיד איזה צורך לקחת את כוחות הנתינה/הבריאה/האהבה/היופי/החוזק....הנפלאים הללו גם למקומות יוצרים אחרים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|