גם אני קראתי את הסיפור, הכתוב בכשרון עז ובשנינות כהרגלך, בנשימה עצורה כמו גם את התגובות הטעונות שהוא מעורר. שוחחתי עם ענת ב. בטלפון על דבריך, ועל הפער העצום והבעייתי המאפיין את ביה"ח מאיר, בתחום הלידה. מי שמגיעה עם תומכת, מים צלולים, ו'כרטיס כניסה' שמור לחדר הלידה הטבעית, אולי היפה בארץ, יכולה לחוות שם לידה נפלאה, טבעית, פרטית כמעט, ומאד אינטימית. מי, שלעומת זאת, 'מפשלת' בצ'ק ליסט, מוצאת עצמה מידרדרת במהירות לביקעא עמיקתא, כפרי בשל לידיה של מיילדת ממאה אחרת ומעולם אחר, שאיננו טוב. כותרת הרצאתה של מיכל בונשטיין 'תלוי על מי את נופלת' בכנס היסוד של תנועת 'נשים קוראות ללדת' מהדהדת באזניי, יחד עם מטר שאלותיה הרטוריות של אילנה, הנובעות מכאב אמיתי ועצום של מי שדגמה את המערכת שנים רבות. ברור שכשאנו עומדות בפני לידה ראשונה, קשה לרבות מאיתנו שלא להסתנוור מקסמי העוצמה הנוצצים של הממסד, שמצטייר כמן אב גדול שחייב להיות רחמן, שם בסופו של יום, ולהקשיב למי שהיתה שם ויודעת אחרת, בכל רמ"ח אבריה. אני מסכימה לחלוטין עם אילנה - לידה היא התנסות חשובה מכדי להשאירה ליד המקרה, לפחות בכל התלוי בנו. אין זה אומר שנשים לא ימשיכו לחוות לידות נהדרות בבתי-חולים, כשיפלו על 'פיונות', ולהיפך. קטונתי מלנסות ולתרגם את 'החוקים הקוסמיים' שמארגנים את הסלקציה. ובכל זאת, כואב הלב. לחשוב מה היה קורה אילו אחותה של פיונה היתה משובצת בסידור העבודה לאחר תום משמרתה של זו, מה היה קורה אילו אותה רופאה לא היתה נכנסת ומשתלטת, ועוד כהנה. מאחלת לך החלמה קלה, פוסטפרטום חלק, והרבה רגעי קסם עם עמליה - שבבחירת שמה השקעת ועוררת כה הרבה מחשבה. אשה נבונה שכמוך - אנא המשיכי להעשירנו, יש לי תחושה שחלק גדול בסיפורך עדיין לא נכתב.
|
תוכן התגובה:
|