על הטוסיק - אם אני זוכרת נכון מההריון עם עמליה גם אני סבלתי מהתכווצות איומה של איזה שריר בתחת. סיפרתי על זה למורה שלי ליוגה שטענה שמדובר בהקרנה מכאבי גב תחתון. תיקנתי אותה באדיבות, והסברתי שאולי אצלה (נמוכה קצת) גב תחתון זה תחת, אצלי לא. היא חייכה בהבנה (כנראה שלא הייתי הקרציה הראשונה שהסבירה לה), ואמרה שככה זה בהריון, גב תחתון חלש (ועם גובה כמו שלך זה לא איזו הפתעה) מקרין על התחת והרגל. המשכתי לעקם את האף, עד שסדרת תרגילים לחיזוק הגב התחתון באופן פלאי שיפרה את מצב הישבן. אז לידיעתך.
ובעניין המדרגות: אני לא זוכרת באיזה שבוע את, אבל אם את עוד מסוגלת לקחת אותו על הידיים מדי פעם, פרגני לו פינוק. יש ימים כאלה שפתאום מתמלאים במרץ ודברים שבדרך כלל נורא כבדים נעשים קלים. אם עוד יש לך ימים כאלו נצלי אותם לזה. כדי שיבין שכשאת יכולה את עושה. גם תגידי לו, היום אני מרגישה חזקה ואני מפנקת אותך.
מעבר לזה, כשאת עייפה וזה גדול עלייך תתעקשי. מסכימה אתך שלהגיד "אני למעלה" זה לא כמו "אני הולכת". אנחנו אמנם רק בקומה ראשונה, ותחושת קשר העין נשמרת. אבל כשאני מעוכה מעייפות, אני עולה ומשאירה דלת פתוחה תוך הכרזה, "מותק, מחכה לך למעלה". אני שונאת את מלאכת השידולים הסיזיפית הזו.
וחוץ מזה, נדמה לי שהעליה והירידה במדרגות עבורם היא גם משחק. תרגול מוטורי. אז כן, לפעמים גם עמליה מאמצת איזו שיטה חדשה. אם יש לי זמן, סבבה, שתקח את הזמן. אם אין, אז על הידיים. כזו אני. אימא של פעם. אני לא תמיד מחכה שיתאים לה.
|
תוכן התגובה:
|