אחרי אינספור דיונים, התחבטויות, וספקות הגעתי בדיוק לאותן מסקנות, וכך אניו נוהגים כעת עם ביתנו בת השנה ו-8. הייתי שמחה מאוד לקרוא את ההודעה שלך לפני כמה שבועות, זה ודאי היה חוסך לי כמה לילות ללא שינה...כבר נתקלתי בגינוי החברתי הזה, על "אמהות שלא מסוגלות להפרד מהילדים שלהן, וגוררות את תקופת ההסתגלות יותר מדי ומקשות על הילד". לא מקובל עלי בכלל, ואני שמחה שיש עוד מי שחושב כמוני. לכל ילד צרכים אחרים, הרגלים אחרים. אין דין תינוק שהיה במשפחתון או אצל מטפלת, כדין תינוק שהיה צמוד להוריו מאז לידתו. לכל אחד הרגלים אחרים. אני רוצה להוסיף עוד שלב בתהליך: אחרי שהילד מסתגל למקום ולגננות, על ההורה המלווה או המטפלת הקבועה לשבת בצד, לקרוא ספר, ולא להיענות לבקשות של הילד: להסביר ש"עכשיו אני עסוקה" וכל דבר שהוא צריך או רוצה, שיבקש מאחת הגננות. בהתחלה יכול להיות שהילד יידבק להורה, אבל מהר מאוד הוא ישתעמם, ויעדיף להצטרף למשחקים, לצאת לחצר, ושאר הפעילויות. מדי פעם הוא יבוא לבדוק שהאם עדיין שם, יירגע, וימשיך בשלו. לאט לאט הוא מתרגל שהגננות מחליפות חיתולים, משחקות איתו בחוץ, נותנות לו לאכול, ואז העזיבה האמיתית תהיה פחות קשה. אנחנו מתכוונים להתחיל עם זה בשבוע הבא.
|
תוכן התגובה:
|
