|
14/10/2004 13:00
|
עדי כספי
|
מאת:
|
|
אופס ברח לי ...
|
כותרת:
|
בכל אופן,הספר מדבר על חינוך בצורה מאוד מעשית,ויחד עם זה נותן כווני מחשבה יותר מהותיים של איזו מן משפחה רוצים ליצור(ולי הוא נתן גם את התחושה שיש לי בחירה ) יחד עם הכלים הפשוטים אני מאוד מסכימה עם טלי שהרבה מהדברים הם שלנו וכל סיטואציה כזו היא אתגר ואפשרות לגדול.אני מוצאת את עצמי לפעמים מאוד מתעצבנת ואז אם נדב (בעלי) נמצא אני משתדלת להתרחק קצת ולתת לו לחנך עד שאני נרגעת ויכולה להגיב ובדרך כלל אני רואה שהעצבים שייכים לי ולא למאיה (נגה היא בת חודשיים וקטנה מכדי שאדביק לה עצבים מלכתחילה.) כרגע אנחנו מתמודדים בעיקר עם זה שמאיה אוהבת את נגה חזק מדי וכשזה נהיה חזק כמו נגיעות בראש אני מרחיקה את נגה ואומרת למאיה שזה מסוכן לנגה ולכן היא לא יכולה להיות לידה , כמובן שבמקביל מעודדים אותה ללטף אותה איפה שאפשר. נראה לי שהכי חשוב זה לשאול איזה מן הורים רוצים להיות ולקרוא ולהתייעץ שאת זה את כבר עושה... תהני לגדל ולגדול... עדי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|