|
18/10/2004 18:29
|
יונית
|
מאת:
|
|
לשרי ולשרון גם כמובן
|
כותרת:
|
לשמחתי, לא הייתי במקום הנוראי הזה, ואני מקווה שלא אהיה בו לעולם.
אז כמי שהיתה במקום הקשה הזה כמובן שקשה לי לחלוק על דעתך, כי א-ת היית שם.
בכל זאת, רוצה לחדד את כוונתי- אני חשה שכל העיניין סביב יום ההולדת בוער, שיום ההולדת הזה מייצג משהו הרבה יותר נורא וגדול ממה שהוא, וזה מעין מצב פסיכוטי כזה, שהאבא בו כנראה לא מסוגל להקשיב- לא להגיון ולא לליבו. ואני בטוחה שיש בו אהבה לילדיו. אבל כרגע הוא מסונוור מכעס.
אני לא התכוונתי לוותר על האבא כליל, הוא חשוב תמיד לילד (לצערי גם כשזה אב מתעלל) אבל כרגע, זה נשמע לי כמו מבוי סתום, והזמן קצר כ"כ והמלאכה מרובה כ"כ והכעס והזעם וחרון ועברה גדולים מידי.
אז עכשיו הכי נכון בעיניי להרפות.
בהמשך, צריך לחשוב איך לגרום לאב להבין מה הוא עושה ולשלבו בחיי ילדיו. אבל כמו כל מסע, הוא ארוך, דורש זמן והשקעה, ובדרך, מה לעשות, עושים לא פעם טעויות ופוגעים באנשים אהובים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|