|
18/10/2004 22:28
|
נורית (של ניצן ונעמה)
|
מאת:
|
|
הי, תודה. אני קוראת את התגובות שלכן ומרגישה כל כך...עטופה. בינתיים, רוצה לנצל את הדיון כדי לדבר/להתייעץ על המעבר מילד אחד לשניים
|
כותרת:
|
לא קל לניצן (בת שנתיים ורבע). בימים הראשוניפ היא נראתה מבולבלת באופן נוגע ללב (וכאמור חלתה). הייתה תחושה שלא ברור לה מה מעמדה בתמונה החדשה. האם מעכשיו אמא עם נעמה ורק אבא אִתי? כלפי נעמה היא הפגינה הרבה רוך, מהול לפעמים בתוקפנות סמויה. ביומיים האחרונים הגיע שלב הפרובוקציות כלפינו. היא עושה ה-כ-ל כדי לעצבן אותנו, ובהצלחה רבה. בסך הכל אני מאמינה שהיא תהיה בסדר, אבל מה שצובט לי בלב כרגע הן התחושות שלי כלפיה: מאינטימיות עצומה לריחוק והסתייגות. ליד נעמה פתאום ניצן נראית לי ענקית, פראית, כמעט גסה, ואין לי סבלנות אליה. כאילו הביולוגיה שלי מכוונת אותי עכשיו להיקשר לנעמה, על חשבונה של ניצן. אני מברכת על דיונים קודמים שקראתי בפורום (בעיקר דיון אחד שפתחה פעם רותי) והכינו אותי לרגשות האלה. ככה הם מפחידים פחות. מחשבות? תובנות? טיפים?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|