24/10/2004 19:36
|
רונה
|
מאת:
|
זוהר - אישה במלוא הדרה
|
כותרת:
|
זה מה שאני רואה בסיפור לידה הזה. רואה בקושי כי הדמעות - אוי כמה דמעות. עד היום אני זוכרת איך אביגיל (אם אני לא טועה) עזרה לך למשוך את יןאב החוצה במו ידיך. התמונה הזו כל כך חזקה בעיני כל כך מרגשת וליוותה אותי כל כך הרבה זמן בהריון בלידה וגם אחרי בתחושת הפספןס של "למה אצלי זה לא קרה". אוי זהר כזו אישה כזו לידה. אין לי מילים לתאר לך כמה ריגשת אותי - שוב במלא העוצמה. אני לא בוכה כבר בסיפןרי לידה כי אני לא בהריון כניראה. אבל אצלך בכיתי, שוב. עם האמת עם הכאב עם נקודות השבירה והפחד והכי הרבה עם האושר בשניה שבה פגשת את עיניו של רואי. מזל טוב נשמה. בריאות רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|