25/10/2004 00:31
|
מרב ב
|
מאת:
|
תודה!!! התגובות שלכן מדהימות!
|
כותרת:
|
כ"כ הרבה תודה על המחמאות ועל ההתרגשות שלכן. גורם לי צמרמורת... אין ספק שאני ממש שמחה אם הסיפור שלי יעזור למישהי לקבל את ההחלטה הנכונה, אין ספק שחוויות כאלו מעצימות באופן אישי והרבה נשים נוספות... החוויה היא אכן מדהימה לכל הסובבים...
ורד - לשאלותיך: בחרתי באילנה כי אני מכירה אותה (לא באופן אישי) כמקצועית ביותר בתחום. ידעתי שאני לא לוקחת דולה אלא מיילדת שתקבל את ההחלטות הנכונות, שלא תהסס לשלוח אותי לבי"ח חו"ח במקרה שצריך. המקצועיות הזאת ושיחה איתה גרמה גם לבעלי תחושת בטחון, והיה חשוב ששנינו נהיה שלמים עם זה - גם בשביל עצמנו, וגם כדי "להסביר" לסביבה (לא שהרגשנו שאנחנו צריכים להסביר למישהו...). באמת באמת שהרגשתי שלווה בלידה, לא היסטרית, לא לחוצה, יודעת שזה מתקדם (אולי קצת יותר מהר מהצפוי...). ברור שזה גרם (בין השאר) להתקדמות הטובה של הלידה הזאת. ברור (לפחות לי) שהיה לי הרבה יותר בטחון עצמי ביכולת ללדת כך בלידה הזאת מאשר בלידה הקודמת. מגיל ההתבגרות אני יודעת שנשים לא אמורות ללדת (אם הכל תקין) על הגב בבי"ח. אני שמחה שאנחנו חיים בזמן שאנחנו יכולות לשנות את זה. בלידה הראשונה לא הכנתי את עצמי בכלל - לא ללידה, לא להנקה, אף אחד לא סיפר לי על הפוסטפארטום הקשה שיהיה (והיה) לי אח"כ. לכן הלכתי בחשש גדול ללידה, בכיתי כל התשיעי מפחד. בלידה הזאת הייתי בהיי. היה לי הריון הרבה יותר קל, ההנקה כבר היתה מוכרת לי היטב, עשיתי הכנה פיזית ונפשית להתמודד עם הצירים, קראתי הרבה הרבה סיפורי לידה שחיזקו את החלטתי (גם כאלו שבהם פונתה היולדת לבי"ח, לא התעלמתי מהם, וגם סיפורי לידות בי"ח שעוד יותר חיזקו את החלטתי). אני שמחה וידעתי שככה זה הסתיים.
ולירון - צדקת, היה לי הרבה כוח, פשוט ידעתי שזה לא ישתבש!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|