הבן האמצעי שלי, היום בן חמש וחצי, הפתיע אותי לפני כמה חודשים כשלפתע אמר: אמא, את זוכרת פעם כשהייתי קטן... והמשיך לתאר ארוע מסויים שקרה כשעוד לא היה בן שנתיים, שאפילו לא נראה טראומטי במיוחד עבורו באותה העת. ולא, זה לא ארוע שדיברנו עליו בבית. ורק אתמול פתאום שאל אם אני זוכרת כשהיה תינוק וישב בכסא האוכל שלו, ומשהו נשבר על הרצפה, והוא רצה לצאת מהכסא אבל לא הוצאנו אותו עד שסיימנו לנקות. אני אמנם לא זוכרת את הארוע הזה, אבל קשה לי להאמין שהמציא הכל (הוא לא הטיפוס הממציא) וגם כאן, אם ישב בכסא האוכל הוא עוד היה סביב גיל שנתיים. המסקנה שלי- הם כנראה לא שוכחים כל כך מהר ארועים שעושים עליהם רושם.
ולפותחת ההודעה- גם לי לא נראה שצריך לדבר יותר מדי על הארוע, לכל היותר לומר משהו נוסח "כן, נפלת מהידיים של אבא אבל עכשיו אתה בסדר", וכשאבא נוסע לתת לו לדבר עם אבא בטלפון ולהזכיר שאבא חוזר בקרוב.
מיכל.
|
תוכן התגובה:
|
