15/11/2004 19:51
|
לירון
|
מאת:
|
רוניתי...
|
כותרת:
|
למה על הגב של הבת שלך? את התשובה יש לך, אני מאמינה. אני אתן לך דוגמא איך אני רואה וחווה את הדברים: לפני מספר חודשים ביקשו ממני ללוות יולדת בלידה מאוד קשה. ידעתי שזה יהיה לי קשה מאוד- במיוחד בגלל שאני בהריון ובכלל- לכל אחת היה קשה ללוות לידה שכזאת בלי קשר. אבל לא יכלתי להגיד לא... התחלת הלידה (שהיתה יזומה) התעכבה- וכל יום שעבר הרגשתי איך קשה לי יותר ויותר. ביום של הלידה- הבת שלי קמה קודחת!!! ישר מצאתי מחליפה ללידה, שהיתה מסוגלת ורצתה להתמודד עם זה, ואני נשארתי בבית עם הקטנה. הלידה היתה יומיים בערך- וכל אותם שעות- טליה עם חום. שעתיים אחרי הלידה- טליה קמה מהשינה, בריאה. באותו היום הבנתי שהקטנים האלו באים לפעמים להראות לנו מה נכון ומה לא, גם אם זה על חשבונם. מאז נשבעתי לעצמי שאני אעשה את הגבולות של עצמי, מבלי שהבת שלי תהיה חולה בגללי. שוב- אין לי מושג אם תקחי משהו מהסיפור הזה או לא, אבל לפעמים הילדים הם המראות שלנו שאנחנו כל כך מנסים להתעלם מהם... הם כאלו מלאכים.
ועוד דבר- צר לי שאת מרגישה לא מסופקת מהרפואה המשלימה- אבל כמו שהיא נקראת משלימה, ככה היא. היא לאו דווקא יעילה רק בצינון, היא יכולה לעזור גם למחלות כרוניות כמו של נעם, אבל לפעמים הגוף כבר יוצא מאיזון ולפעמים צריך ג-ם את הרפואה הקונונציונלית בדיוק כמו שעל אותו משקל אני אגיד שלפעמים צריך ג-ם את הרפואה המשלימה... אני לא בעד פאנטיות לאף כיוון- אני בעד לנסות, אם מצליח יופי, אם צריך להשתמש בה רק כמשלימה- גם טוב... כמו שלרפואה הקונוונציולית אין תמיד תשובות חד משמעותיות, גם פה... צריך לפעמים סבלנות, שלא תמיד יש אותה, ולא תמיד היא נכונה. תרגישו טוב (ולגבי הים... אפשר לחשוב על משהו, לא מבטיחה.... בעיקרון זה נראה לי קוסם, למרות ששוב, אין לי כוח לזוזזזזזזזזזזז)
לירון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|