|
7/12/2004 18:18
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
|
שלום לאמא המודאגת,
|
כותרת:
|
מה שאת כותבת קצר מאד ואיננו מפורט- ולכן אנסה "להשלים" את התמונה מדימיוני ומניסיוני ארוך השנים בקליניקה, אליה מגיעים לא אחת הורים מודאגים עם קושי שמוגדר כ"בעיית אכילה" - לפחות "הסיבה הרישמית" לבואם לייעוץ.
כיוון שמה שאת מעלה (בקיצור רב) הוא עניין עקרוני וחשוב- אני מנצלת את שאלתך כדי להרחיב קצת בנושא.
את מתארת מצב מאד טוב ו"בריא" של תינוקת/פעוטה שמנצלת גם את המזון ואת האכילה כדי לחוות חוויה חושית, (אני מניחה שאת מכוונת ל: לגעת במזון, למעוך, ללוש, להרגיש בידיים – וגם: לגלות עצמאות, לבדוק את גבולות היכולת שלה להסתדר בכוחות עצמה, להפעיל את גופה, לבצע מטלה, לפזר ולפשוך אוכל, ללכלך את פניה...) את רואה בכך בעיה וקושי- ואני רוצה להציע לך זווית ראייה אחרת: מה שאת מתארת הוא תופעה בריאה מאד וחשובה. זוהי חוויה חושית חשובה והנאה צרופה וכוללת מהאוכל. זה מבורך! תני לה אפשרות לעשות זאת- והנחי גם את המטפלת לאפשר לה לעשות זאת. אם קשה לך עם התלכלכות- נסי לעשות משהו בקשר לעצמך, לרכך את גישתך בקשר לכך- או לפחות: אפשרי לילדונת שלך לא להיקלע לאותה רתיעה או סלידה מלכלוך. חשוב שתדעי שההתלכלכות באוכל איננה מנבאת שהילדה לא תהיה מסודרת או שלא תקפיד על הגיינה. המשחק/ החוויה החושית הזו "רק" מאפשרת לה להנות מגופה, מחושיה, מהסביבה, ללמוד את הסביבה באמצעות החוויה החושית, להכיר את עצמה, להתנסות...- ואלה חשובים לעין ערוך.
ובאשר לשאלתך לגבי הסגנון השונה באכילה ובהתנסות אצלך ואצל המטפלת: ראשית- זה טבעי שילד לומד כמה "רפרטוארים" ועל כל במה הוא מבצע "ואריאציה" אחרת: עם המטפלת היא אוכלת כך- ואיתך אחרת. לגיטימי מאד וצפוי מאד. אבל נשארת השאלה שמטרידה אותך: מדוע היא מצמצמת את הרפרטואר כשהיא אתך ומדוע אז היא אוכלת פחות. ראשית השאלה היא אם היא אוכלת כמות קטנה יותר או מגוון מצומצם יותר כשהיא איתך. יש הבדל בין שתי ההנחות. בכל מקרה- אני יכולה לשער (וזו רק השערה, הרי אינני מכירה אתכם ולא ראיתי את התינוקת ולא אותך וגם לא את האינטראקציה בינה ובינך ובינה ובין המטפלת) שאת מגיבה אחרת מן המטפלת באופן כללי ובסיטואציות שונות (וזה כמובן ברור מאליו) והדבר אמור גם לגבי האוכל. זה טבעי ואין כל אפשרות (גם לא צריך) שאת והמטפלת תהיינה העתק אחת של השנייה. גם הילדה מגיבה אחרת לכל אחת מכן. אם תבדקי את הדבר גם בתחומים אחרים (סגנון המשחק, הירדמות...) בוודאי תווכחי לדעת שגם בהם יש הבדלים. באופן כללי ניתן תמיד להציע (כמו לכל הורה) שתבדקי את עצמך ואת האינטראקציה בין שתיכן: כמה שאלות אפשריות שכדאי לבדוק: אולי את קצת יותר מתוחה או מודאגת מן המטפלת בענייני האוכל? אולי הילדה מרגישה שהאוכל הוא עניין מאד-מאד חשוב עבורך- ואילו אצל המטפלת הדברים זורמים יותר? ואולי הגבולות אצלה אחרים מאלה שאת מנהיגה? ואולי הילדה משתמשת בתהליך האוכל כמנוף לדברים נוספים (קבלת עוד קצת תשומת לב, לדוגמא) ועוד ועוד.. מה שחשוב הוא לגלות אורך רוח וגמישות, לא לדאוג (קל להגיד, קשה לבצע...) ולאפשר לה לאכול בנוכחותך את מה שהיא אוהבת ומעדיפה. כדאי מאד להרגיל את התינוקת לאכול לפחות פעם ביום בארוחה משותפת ומאורגנת יחד אתך (במידת האפשר) ויתכן שאם ישב אתכם לארוחה מישהו נוסף מבני הבית- יהיה לך קל יותר לא לקחת אחריות גדולה על סגנון האכילה של התינוקת ותצליחי לא להיות מודאגת מהלכלוך. אוכל הוא ביטוי להרבה מרכיבי חיים וקשור לחיי הרגש של כולנו- והיחס להזנה של הילד בגיל הרך על ידי הוריו משפיע גם על חייו הבוגרים. מבחינה תזונתית אני משערת שאין בעייה- ובכל מקרה מניחה שהיא אוכלת עם שתיכן מגוון של מאכלים ומרכיבי תזונה- כך שאני מציעה באופן כללי לעבוד על הפחתת הדאגה שלך , לתת לילדה לבחור מה ואיך היא רוצה לאכול (בגבולות של סגנון החינוך והטיפול הכללי בבית שלכם)- ואני די בטוחה שהדברים יתאזנו. לסיכום- נראה לי שאין כאן בעייה מיוחדת והתינוקת מגיבה באופן בריא, סקרן ודיפרנציאלי. אם תרגישי שהנושא הופך מבחינתך לעניין מרכזי מדי בחיי המשפחה ובסדר העדיפויות של הדאגות שלך - כדאי אולי לגשת למומחה לגיל הרך ולהתייעץ (למרות שאת פונה גם לטובה קראוזה - ההכוונה שלי היא כרגע לא מבחינה רפואית או תזונתית- אלא מבחינת האינטראקציה בינך ובין התינוקת בכל הקשור לתזונה ולדאגה שמתלווה לעניין האוכל).
אני בטוחה שלטובה קראוזה יהיה הרבה מה לומר בנושא ואשמח לקרוא את דעתה.
כל טוב,
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים ולאנשי חינוך http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|