אין לי מישהי בשרוול (ואת שלי אני שומרת חזק חזק לאפרוח שיוולד) אבל אני חייבת לשתף אתכן בהצלחה המדהימה שלנו עם המטפלת וכמה עצות לבסוף. יש לנו מה שמכנים "אופר ללא לינה". היא מגיעה ב- 07:45 בבוקר ועוזבת ב- 19:45 בערב (12 שעות עבודה), 5 ימים בשבוע (אלא אם אנחנו נוסעים לסופשבוע בלי הילד, גם זה קרה, והיא נשארה איתו כל הסופשבוע בביתנו). היא מדרום אפריקה ודוברת אנגלית בלבד. העבודה שלה כוללת קודם כל טיפול בבננו הבכור, וכאשר הוא ישן (או בגן, לאחר שרשמנו אותו) - גם טיפול בבית (כביסות, גיהוץ, ניקיון קל, סדר וכד'). בבננו הבכור היא התחילה לטפל כשהאפרוח היה בן 5 חודשים בערך. נכון להיום הוא בן שנה ושמונה חודשים ומאחר והיא ביקשה לנסוע לחופשת קריסטמס הביתה החלטנו להאריך את השהות של הילד בגן עד 16:00 (עד כה הוא היה עד 12:00) מה גם שזה רצוי עכשיו ולא לאחר הלידה של הבן השני. בסיכום איתה החלטנו שמאחר ועתה אנו לא צריכים אותה למשרה מלאה ומאחר והיא רוצה חופשה - הרי שהיא תיסע ל-3 חודשים ותחזור כחודש לפני תאריך הלידה המשוער שלי. מאז שהיא אצלנו חשבתי רק דברים טובים עליה. הילד מטופח, אוהב אותה כאילו היתה אימו (ולא, אני לא מקנאה, אני מאושרת שטוב לו) לומד לדבר (אנגלית דרכה ועברית דרכנו), ולמרות שהוא שומע שתי שפות, אוצר המילים שלו מדהים. הבית מטופח, אני מפונקת (מאז שגילינו לה שאני בהריון, היא מכרכרת סביבי ולא נותנת לי לעשות כלום בבית). היא מתייחסת אליי כאילו הייתי הבת שלה, ואני מודה שאני אוהבת אותה כאילו היתה אימי. כאשר אני מסתובבת בגינה עם הילד, האמהות שמזהות אותו ניגשות ואומרות לי שיש לי מטפלת מ ד ה י מ ה!!! (כאילו לא ידעתי). מאז נסעה לפני כחודש ימים אנחנו מתגעגעים אליה נורא (ולא רק במישור האופרטיבי). שיחה טלפונית בינה לבין בננו (במהלכה היא שרה לו שיר) הסתיימה בבכי הסטרי של הילדון, תוך כדי שהוא קורא בשמה - החלטנו שלא עוד. לבינתיים היא מתקשרת אחת לשבוע לפחות לשמוע מה שלום כולנו, והאם הבטן יצאה עוד קצת, ולומר לנו שהיא נורא מתגעגעת "הביתה" (כהגדרתה). אז לסיכום.... לכל אלו שמפחדות מ"מטפלות תוצרת חוץ" - אני יכולה לומר שאני ממליצה. לכל אלו שמפחדות מ"מטפלת דוברת אנגלית" - אני יכולה לומר מנסיוני (ומנסיון של 2 חברות נוספות), שזה אפילו מומלץ. ולכל אלו שמפחדות ממטפלות בכלל...., אני יכולה רק לומר שאני מבינה, מבינה ומבינה שוב (לא סתם ביליתי חודשיים בראיונות ובבכי היסטרי לבעלי, על שלא נולדה המטפלת שארצה שתטפל בבני) אבל, תלכו עם האינסטינקטים שלכם לאחר ראיון ארוך (וכאן מגיעות ההמלצות): תבדקו בראיון האם היא מגיבה לילד (או שהוא נשאר בערפל מבחינתה), איך היא לוקחת אותו, איך המגע שלה (האם ניכר בה שהיא רגילה להחזיק תינוק), איך מבט הפנים שלה (נוקשה או מתרכך למראהו), במה היא מתרכזת מבחינת תוכן הראיון (בכסף ובתנאים או בלהכיר את המשפחה ואת צרכי הילד), מה היא חושבת שצריך להיות סדר היום של הילד, והאם היא בכלל חושבת שצריך סדר יום. מה קורה כשילד לא פועל לפי סדר היום שלו (ישן יותר, מבקש אוכל מוקדם יותר). מה דעתה על קלטות הוידיאו, האם היא מדברת אליו כמו אל מבוגר או בקולות של תינוקות, וכד'. אל תתביישו לדרוש תקופת נסיון שתכלול כמובן חפיפה אתכן, ואז תוכלו להשאיר אותה עם הילד לבד בחדר ולבדוק כיצד הוא מגיב אליה, והאם כשהיא רוחצת אותו היא שופכת לו מים על העיניים, או שמה יד. הדברים הקטנים הם אלו שמגלים האם היא רגישה או אטומה, ורגישות של דברים קטנים להערכתי - קשה לשחק. ולבסוף....בהצלחה לכולן.
|
תוכן התגובה:
|