|
6/1/2005 16:37
|
רוני
|
מאת:
|
|
תחי ההדחקה
|
כותרת:
|
צר לי לבשר לכן בנות יקרות (רונה וסנפיר) אבל שתיכן מ-ז-ה נורמליות. כן, כבר מזמן הגעתי למסקנה שביום שאנחנו נכנסות להריון בפעם הראשונה גורלנו נחרץ לדאגות ולפחדים. ככה זה שיש לנו משהו יקר מכל. הפיכחון הגדול ואיתו השיגעון. אין מנוס לדעתי מהפחדים והדאגות, זה טבוע בנו, זה אולי הישרדותי, אבל בטח לא רציונאלי (למרות שכל הזוועות הקיימות בעולם הם רציונאליות).
כבת לאימא רואת שחורות וחרדתית להפליא, אני כל הזמן משננת לעצמי ש"אני לא אהיה כמוה" "אני לא אנטרל את הילדים ואת עצמי בגלל הפחדים". פחדים זה משהו שצריך לנטרל, להדחיק, לסלק ממחונו ע"י מחשבות יפות, ע"י מחשבות על גורל, על אלוהים ומה שלא יהיה. כל כך הרבה דברים בחיים הם לא בשליטתינו אז למה שהם ישתלטו על המחשבות שלנו.
פשוט לא לתת למחשבות להשתלט, אין בהן תועלת - רק סירוס. שלא לדבר על כך שחו"ח הן ינבאו את עצמן.
ממליצה לקרוא את מה שרותי קרני הורביץ כתבה באתר על דמיון מודרך (אני חושבת שזה תחת הנושא של יוגה). חכם ומדויק.
ולסיכום, קישטה פחדים נודניקים! רוני
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
